 |
| צילום: נרדי גרין |
באחת מהשבתות האביכות והגשומות הוזמנו על ידי חבר טוב לבראנץ' של שבת בבוקר בביתו, באחד מישובי השפלה. למותר לציין כי חברנו היקר שנכנה אותו בשם א', עובד באחת ממסעדות היוקרה בארצנו שכותבים עליה לרוב במדורי האוכל והרכילות בארצנו. ברור שלהזמנה מבטיחה כזו אסור לסרב. כאשר הגענו אל ביתו של א' הוא היה מצוי בעיצומן של ההכנות לארוחה, לאחר כמה מילות ברכה קצרות הוא הדליק בעבורי את אש התמיד (הנרגילה, בטעם דובדבן) וחזר למטבח להמשך ההכנות. זוגתי הלכה לדבר איתו ואני נותרתי עם בננו יחידנו בגינה מפמפם בלהט ומתבל בדיאט ספרייט מדי פעם. מאוחר יותר הצטרף אלינו גם ל' ידידו הטוב של א' וחבר משותף. ל' הוא טייס במיל' וסטארטאפיסט לעת מצוא. א' ערך שולחן יפיפה. השיחה קלחה וכך גם האוכל. מה היה לנו שם? ובכן, לחם כפרי ביתי שחור ולבן, חמאה, גבינות שונות ממחלבת בוטיק. האחת רכה ובשלה מאד בסגנון סיינט מור, הייתה נימוחה בפה. הגבינות האחרות הקשות, היו מעולות על הלחם. הייתה גם גבינת פטה בעשבי תיבול ופלפלים, זיתים ירוקים בכבישה ביתית. בקערה גדולה במרכז השולחן הוגש סלט חצילים בטחינה, בתוכו ערמה גדולה של כרובית מטוגנת וכל הכבודה שחתה בשלולית נפלאה של שמן זית. עוד היו שם סלט טאבולה, עם הרבה לימון ועשבי תיבול, וסלט חסה ירוק. בעיני הכיף הגדול של הארוחה היה סאביצ'ה - מנה של דג נא ברוטב לימון , שמן זית מתובל באשכולית אדומה גרגרי פלפל אדום ועלי טרגון לקישוט. על המזלג שלי חברו יחד פיסת דג עם אשכולית אדומה, והרוטב הנפלא. המזלג נכנס לפה ואני
 |
| צילום: נרדי גרין |
יכול רק לתאר מה שבלתי ניתן לתיאור: שילוב מענג של טעמים התפוצץ בחלל הפה וסחט אנחות תענוג. כל הארוחה לוותה במרלו 2002 של דלתון, שהיה טוב מאד, אבל היה טיפה שטוח והיה חסר לו קצת גוף. כפי שא' הגדיר זאת: 'הוא עבר את השיא שלו'. בין ביס לביס דיברנו על הקורות את א' במסעדה שעומדת לשנות מיקום ולעבור מהשפלה לתל אביב. דיברנו עם ל' על הסטארטאפ שלו והוא גם אמר שהוא מאמין באלוהים. רציתי להגיד לו שהוא בטח יודע כי הוא טס קרוב אליו, יותר מכולנו. וכך המשכנו עוד ועוד, עד ששבענו וגם הותרנו. קינחנו את הארוחה בהדלקה מחודשת של הנרגילה ובתה של זוטא לבנה שא' שתל בחצרו והיא גדלה פרא. הטעם החזיר אותי לימי נעורי ולטיולי התנועה בהם היינו קוטפים את הזוטא לתה סביב המדורה. בינתיים בננו יחידנו שיחק בחצר והתרוצץ הלך ושוב, כך כשלוש שעות עד שהתעייף ודרש את שלו - כלומר בקבוק ולישון. עייפים שבעים ומסופקים הודינו מקרב לב לא' שטרח על אחד הבראנצ'ים המופלאים שהיו לנו בחיינו והזמנו אותו ואת ל' לביקור גומלין. בתחושת סיפוק זו חזרנו לבירת הנצח של עם ישראל, לביתנו הקט. אני לא חושב שיש עונג שבת יותר טוב מזה: גם חברים, גם חברה טובה, גם ארוחה טובה. חוויה מעולה, אני ממליץ בחום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה