אנחנו חיים פרידות כל הזמן.
פרידה היא הפרת איזון בסיסי במרחב האנושי, הפנימי והחיצוני.
בכל פרידה גם הטריוויאלית ביותר יש קורטוב חידלון ומעט מהמוות.
פרידות יכולות להיות צפויות ובלתי צפויות, קלות וקשות יותר. אנחנו נפרדים לא רק מאנשים, אלא מכל דבר ששייך לסביבתנו ואולי קרוב לליבנו. מאנשים, מחפצים, מעונות השנה, ממקומות, מנופים, מארצות, מתרבויות וכדומה.
פרידות צפויות יכולות להיות סיום של שהות לאחר תקופת מה ביחד, כמו למשל, פרידה בסיום תקופת לימודים, סיום עבודה על פרוייקט, סיום שרות צבאי, מעברים בחיים כמו נישואין, מעבר לארץ אחרת. ואפילו דברים שנראים פשוטים כמו פרידה בסיום ערב משותף, או מעבר לחדר אחר. פרידות כאלה ניתנות לתכנון.
מצבי פרידה קשים מובילים לתגובות קשות כמו שמתואר בשירו של נתן זך "נגד פרידה":
החיט שלי הוא נגד פרידה.
לכן, כך אמר, לא יסע עוד,
אינו רוצה
להפרד מביתו היחידה. הוא בהחלט נגד
פרידה.
פעם נפרד מאשתו ואותה
שוב לא ראה (אשוויץ). נפרד
משלש אחיותיו ואף אותן
לא ראה (בוכנואלד) פעם
נפרד מאמו (אביו מת בשיבה
טובה) עכשיו הוא
נגד פרידה.
בברלין הוא היה
מודעו וידידו של אבי. הם בילו בנעימים
בברלין ההיא. אותה תקופה
חלפה, ארורה. מעתה
לעולם לא יסע. הוא
בהחלט
(אבי מת בינתיים)
נגד פרידה.
פרידות שאינן צפויות הינן הקשות ביותר, הן אינן ניתנות לתכנון והכל נעשה בדיעבד. דוגמא לפרידות כאלה הינן: גירושין, פיטורין, עזיבה, נטישה, בריחה, פליטות, וכדומה. אולי הפרידה הקשה מכולן היא מוות בלתי צפוי של אדם אהוב.
אחת הדרכים להתמודד עם מצבי שינוי כאלה בחיים היא לקרוא להם בשמם – פרידה.
להכין את התודעה להיעדר הנוכחות הפיזית של מושא הפרידה, והפיכתו לזכרון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה