נאום ההסמכה שלי בוידאו

נאום ההסמכה שלי לרב חילוני

מכיוון שמעולם לא הייתי אדם דתי, הייתי חייב להגדיר את יהדותי בצורה אחרת מזו המקובלת. המפגש עם מדרשו של ארי אלון על שיר הנדנדה של ביאליק, לפני 20 שנה, גיבש את התפיסה שלי. תמצית המדרש היא ראיית השיר כהעלאת השאלות האסורות ביותר מבחינה הלכתית - "מה למעלה מה למטה, רק אני, אני ואתה". וגם ההבחנה בין יהודי רבני וריבוני - בין מי שמקבל סמכות חיצונית לבין מי שמחפש את מקורות הסמכות שלו ממעמקי נפשו.

לזה נוסף החידוש הגדול שנעשה על ידי חלק מרבותינו היושבים עימנו היום כאן באולם, שאמרו: יהדותנו בתרבותנו. זהותנו נטועה בתרבות היהודית העשירה והעמוקה כוללת בתוכה גם את הדת.

הגיעה זמנה של הרבנות החילונית כמושג. תפקידה של מנהיגות כזו הוא לאפשר לחילוניים לנכס לעצמם מחדש את התרבות היהודית.

חלק מהביקורת החזקה ביותר נשמעת דווקא מחילוניים. המהפכנות ביציקת תוכן חדש לתפקיד הרב מדירה שינה מעיניהם. מה היה קורה אילו היינו שומעים להם לא להשתמש במונחים דתיים? אז ככה: לא היינו מדברים עברית במכולת ובכיתה משום שעברית היא שפת הקודש, בבראשית כתוב: "וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים" והפרשנות אומרת: "בלשון הקודש היו מדברים שנברא בו העולם מן ההתחלה". הרמב"ם אומר בפירושו למשנה כי "היחיד ישתדל מאד שלא יתפלל לה' אלא בלשון העברי", והנה באה הציונות, ובא אליעזר בן יהודה, והפכו את השפה בא נברא העולם ושפת התפילה, ללשון תגרנים, ליסטים, פוליטיקאים ובתי בושת. אילו היינו שומעים לאותם חילוניים לא היינו קוראים למדינתנו ישראל, לא היינו קוראים למוסד הפרלמנטארי שלנו כנסת על שם "כנסת ישראל", ולציונות החילונית על שם ציון. ואפילו המושג קבוץ לקוח מהעולם החסידי. השאלה הנשאלת היא למאי נפקא מינה המושג רב? ובכן, אין הבדל. יש לנו הזכות והיכולת לקחת מילים אלו ולעשות בהן כרצוננו, משום שהן שלנו.

יש לנו כבר רבנים, וכעת אנחנו צריכים הלכה חילונית. הלכה מלשון ללכת. גם ללכת עם הזמנים, אבל במיוחד ללכת עם האדם הזקוק להוראת דרך. הרב החילוני אינו פוסק אלא מאפשר. הסמכות האמיתית של הרב החילוני מגיעה, בראש ובראשונה, מהאנשים המעניקים אותה. מעל ל-50 זוגות להם ערכתי טקס נישואין ואלפי זוגות אחרים שנישאו, הסמיכו בעצמם ומטעמם אדם חילוני, עורך טקס כמוני, להשיאם בנוכחות משפחה וחברים מבלי להתנצל בפני אף אחד, בטקס בו אלוהים הוא בתפקיד ניצב או בכלל לא ברשימת המוזמנים.

וכבר אני מרגיש את כובד השעה, ואת כובד האחריות ההיסטורית של התחילית, מטענה של הקידומת, שתי אותיות קטנות שלפעמים נוספת להן ה' הידיעה. לא רק רב, אלא הרב היהודי-החילוני-ההומניסטי.

אני בטוח שהורי שכבר אינם בחיים היו גאים בי מאד ליבי נחמץ שאינם עימי כאן היום. אבל אם יש מי ששווה לעשות את המאמץ עבורו זה עבור בני היקר והאהוב נדב, ועבור זוגתי שתחיה ענבל שנשאה אותי על כתפיה בסבלנות, בתמיכה ובאהבה אל ההסמכה היום. ולהם אני מקדיש את הדברים האלה. תודה למשפחה וחברים שבאו לכאן היום.

אני רוצה להודות גם לפרופסור יעקב מלכין ולרב סיון מס שהובילו את ספינת תמורה, בעוז ובבטחה במשך שלוש השנים האחרונות למרות הים הסוער והסכנות שנתרגשו עלינו. תודה מקרב לב גם לעמיתינו מארה"ב. בראשם לרב שרווין ווין שייסד את הזרם החילוני ביהדות ובלעדיו ספק אם היינו פה. תודה לכולם.