לא רק אני אהבתי

גם המבקרים אהבו מאד את ההופעה של אוי ואבוי. ראו מה כתב עמית יולזרי באנ.אר.גי', ביום שאחרי. מומלץ גם לראות את קטע הוידאו מההופעה

יש אלוהים, אוהב שינקן ולא קוראים לו ארקדי

צילום: נרדי גרין

פרשת טיב טעם חשפה כמה דברים חסרי טעם. לא היו לי שום טענות לעסקה שבה הגאידמק הצהיר בכל כלי התקשורת כי הוא הולך להכשיר את טיב טעם ויחד עימה את מזרע. עסקה כלכלית נטו. איש עסקים כזה רוכש רשת ועושה בה כרצונו. הפסד קטן בשבילי, שמדי פעם קניתי בסניף המקודש הקרוב לבית המקדש של איקאה בנתניה. וזאת כי אין סניף בירושלים. אבל ההכשרה של טיב טעם אינה צרה נוראית, זה לא כמו חורבן הבית. הבעיה, שלפתע התחילו לעלות הטענות הישנות, המתנשאות והאידיוטיות כנגד מכירת בשר חזיר, דבר שכבר הגבתי עליו פעם. כל אותם מתלהמים נגד חופש המסחר, הצריכה וזכויות האדם, הנוטלים רשות להגיד לנו מי אנחנו ומהי זהותנו התייצבו מאחורי האלוהים החדש - הגאידמק, שנלחם ברשע החזיר. הסתבר בדיעבד כי ארקדי ואלוהים זה לא אותו דבר, למרות יכולתו האומניפוטנטית לקנות את בית"ר, להציל את תושבי הצפון ושדרות, לקלל את אולמרט כל שני וחמישי ולהיות אביר הצדק החברתי. האלוהים הגשמי של אותם אנשים מוכשרים (בהכשר הרבנות) עשה שטות, ראשית הוא לא בדק את החוזים בהם היתה קשורה טיב טעם. זה מילא, לאחר שכבר גילה את האסון הוא נאלץ לשלם קנס אדיר, ולקנות מניות במפעלי החזרזירים. כלומר לארקדי יש מניות חזיריות בטיב טעם ומזרע. מעניין כיצד זה יתרום לדימוי הציבורי שהוא מנסה לבנות לעצמו כנראה במרוץ לרשות עיריית ירושלים. ועכשיו מתברר גם שבעסקה היו דברים מפוקפקים, כלומר, גם אם היו כשרים, הם מסריחים. אותי מעניין באופן אישי מהו ההכשר ששומר עליו ארקדי היקר, האם רגיל או שהוא קונה רק בד"ץ, או משהו יותר מחמיר, טוב די עם השטויות האלה...

Oi-Va-Voi ההופעה במגדל דוד

ההופעה של אוי ואבוי במוזיאון מגדל דוד, לרגל פסטיבל הג'אז של ירושלים הייתה מפוצצת. לא היה מקום אנשים עמדו על המרפסות ועל החומות. הקהל היה מורכב מתערובת מדהימה של תיירים, תושבי חוץ, ישראלים חילוניים והמון כיפות סרוגות. היו שם עיתונאים, עשרות מצלמות ומצלמפונים של הקהל הבהיקו לאורך כל ההופעה. רוב הזמן הקהל עמד על הרגליים, שר ורקד עם הלהקה. במשך שלוש השנים מאז יצא אלבומם השני (הרשמי הראשון), הצליחו חברי הלהקה ליצור לעצמם בסיס מעריצים רחב. ההופעה אתמול הייתה חלק מסיבוב הופעות אירופי ולישראל יש להם פינה חמה. הם מופיעים בה פעמיים. לאורך כל ההופעה למז לובש (כינוי במה של ג'ונתן) דיבר בעברית לא רעה בכלל והלהיב את הקהל: "ערב טוב ירושלים", "אנחנו גאים להופיע כאן", הסברים על השירים ותודות למוסיקאים הישראלים שהקליטו עימם חלק מהשירים, הכל בעברית. ג'ונתן חי חלק מהזמן בישראל עם זוגתו ולכן הוא למד קצת עברית. לאורך כל הערב הם הדגישו עד כמה הם גאים ומאושרים להופיע בירושלים.

מבחינה מוסיקלית הלהקה עובדת כאנסמבל ללא מוביל אחד, הסולנים מתחלפים בין השירים השונים, ולכל אחד ניתן הזמן שלו בקדמת הבמה. הסגנון המוסיקאלי הוא תערובת מדהימה שנעה בין מוסיקת כלייזמרים ותפילות ופיוטים מסורתיים, מוסיקה בלקנית בסגנון גוראן בראגוביץ', צ'ילאאוט, סקא, וטיפה רוק ורוק מתקדם. לרגע אחד אתה רואה את מדנס, לאחר מכן להקת צוענים, וקלרינט חסידי. כל התערובת הזו אינה בלתי הגיונית. אוי ואבוי יוצרים תערובת מקורית וייחודית משלהם שעיקרה הוא יהודי. בחתונה, לפני חצי שנה, אמרתי לסטיב נגן הקלרינט ואחד הסולנים, שהלהקה עושה משהו חשוב לתרבות היהודית. הוא חייך במבוכה והודה לי בנימוס כי סטיב הוא ביישן וילד טוב צפון לונדון, בעל קול זהב, ומחולל פלאים על הקלרינט. התכוונתי לכל מילה. הם מכניסים רוח חדשה במוסיקה היהודית ומביאים אותה לקהלים חדשים.

השיר המרגש ביותר מבחינתי הוא הביצוע שלהם ל"עוד ישמע", חלק מהברכה השביעית בשבע ברכות החתונה, סטיב הוא הסולן בשיר ובסופו כאשר הקהל כולו על הרגליים ושר יחד איתו הוא אמר שזו זכות מיוחדת לשיר את השיר הזה בירושלים.

ההופעה הסתיימה בהדרן עם "פליט" מאלבומם הראשון והקהל עדיין רצה עוד. באחת לפנות בקר חזרתי הבייתה מרוצה ומסופק עם חיוך על הפנים.

תאריכון טקסים

לבדיקה אם תאריך הטקס שלכם פנוי, הגיעו לחודש אותו בחרתם

חתונה, חופה וקידושין, טקס, טקסים, חילוני, רב לחתונה, רב רפורמי, רב חילוני, בר מצווה, גן אירועים, מסיבה, קייטרינג, נישואין, אולם, ברית מילה, לוויה, אבלות, יהדות, תמורה, הוויה, טקס ישראלי, עורכי טקסים

Oi-Va-Voi קטע וידאו מהופעה בחתונה

כמו שהבטחתי, דיברתי עם הלהקה והם נתנו לי אישור מיוחד להעלות קטע וידאו מהחתונה של דניאלה וג'ונתן, בה ניגנו חלק מחברי הלהקה. הקטע הוא ביצוע של הלהקה ל"עוד ישמע", חלק מהברכה השביעית מתוך שבע ברכות והוא נמצא באלבום הראשון של הלהקה. מאחור ים המלח והרי אדום בשקיעה, החתונה הייתה בחוף קליה והמיקום תרם רבות לאווירה המיוחדת שהייתה בחתונה.

תודה לענבל על הצילום. מצטער על איכות הוידאו הגרועה, לא בגלל הצילום, אלא בגלל איכות המצלמה והתאורה הגרועה. גם כך עוברת התחושה המרגשת. הלחן המיוחד שלהם ל"עוד ישמע" שונה למשל מהלחן השמח של קרליבך, או של הניגון המסורתי של הרב בחתונה. הם צבעו את המילים במוסיקה איטית וקודרת, זו פרשנות מעניינת ביותר. בתוך הטקס, הם נענו לבקשתי להקדיש את הקטע כברכה מנוגנת לזוג, לפני שבע הברכות המסורתיות. דבר ששידרג את הטקס בכמה דרגות.

אני מעלה את הקטע לכבוד ההופעות הקרבות בארץ. אני אהיה בהופעה ב 19.6, במוזיאון מגדל דוד בירושלים, חלק מפסטיבל הג'אז ירושלים. אני ממליץ בחום. מי שלא יספיק, מומלץ ללכת לגולדסטאר זאפה בתל אביב למחרת.

אם לא תספיקו, ואתם רוצים לראות את הלהקה בהופעה חיה באינטרנט, באמסטרדאם לפני חודש, לכו לפאבצ'אנל המצוין ותראו, בין שאר הקטעים, גם את "עוד ישמע" בביצוע חי עם כל הלהקה, מצוין. עוד מומלץ לבקר באתר הרשמי של הלהקה ולהתעדכן בכל קורותיה.

יום השנה לשקד וינר ז"ל

צילום: נרדי גרין

כמעט מבלי שהרגשנו שנה חלפה מאז פטירתו ללא עת של שקד, בנו של ידידי היקר הרב קובי וינר מקבוץ מזרע. באחת השבתות האחרונות התקיימה האזכרה לציון יום השנה. זה החל בטקס מרגש וקורע לב בבית הקברות של מזרע והמשיך בהתכנסות ב"עין שקד", פינת הנצחה יפייפיה במוסד החינוכי "עמקים-תבור" ששקד היה אחד מבוגריו. הפינה תוכננה ונבנתה על ידי האח אמיר ומעצב הנוף של המוסד, ארז. תוכלו לראות אותה בתמונות משמאל.

לאחר ההתכנסות היה טקס נוסף בו נישאו דברים והוקרנו סרטים בהם רואים את שקד. אני רוצה להביא חלק מהדברים שאמרו ההורים אורית וקובי מעל קברו של שקד.

צילום: נרדי גרין

אורית: כוחות. מאיין ניקח אותם? אמירי ימשיך וישמע אותך קורא לו "אמירוס". מעיני ישמע אותך קורא לו יעמן. צפריריק ישמע אותך קורא לו "רוח סערה". אספי ישמע אותך קורא לו "אספניק". והם תמיד ידעו שבכינוי הזה מקופלים אהבה וכח . אמירי לקח ממך כח והציג תערוכה מרהיבה של צילום מעייני ישיר הערב , צפריריק כבר הודיע שהוא רוצה לנגן על תופים, ואספי אמר אני על סקפסופון כמו שקד. ואנחנו , אבא ששמע אותך קורא לו "כבוד הרב". קיבל בירושלים את ההסמכה. ואני – זכרתי בוקר בוקר את אחת השיחות האחרונות שלנו, ובהן בדייקנות רבה, ניתחת את המצב , על רקע הקשיים, ואמרת לי, "אמא, בעולם הקפיטליסטי, לא מעריכים את הדברים הנכונים, ואת עושה את הדברים החשובים והנכונים בחיים." ובכוח המילים האלו עמדתי בכתה והמשכתי את הדרך החינוכית בה אני מאמינה.

צילום: נרדי גרין

במה זכית? זכית לאהבה אין סופית של אמא ואבא זכית לאהבה וקרבת נפש לאח בוגר זכית לאחים צעירים שאהבו והעריצו אותך זכית לסבים וסבתות מלטפים ללא גבול זכית לדודים ובני דודים שאתה מצליח ליצור עם כל אחד מהם שיחה זכית להמון,המון,חברים זכית למורים שהעריכו את יכולותיך ולא פחות את אישיותך זכית להנהיג זכית שתהייה לך מדריכה מהתנועה זכית ליצור בכל תחום אפשרי זכית לחדר לבד שיהיה מתאים בדיוק לדברים החשובים לך זכית לקרוא המון,המון ספרים זכית לראות המון , המון קולנוע זכית לשמוע המון, המון מוזיקה זכית לדעת שהתקבלת למקום מיוחד בצבא והם לא זכו בך וזכית שכל מה שנאמר ועוד יאמר כאן היום, נאמר באזנייך.

בקשות. כל אחד מכם,ילך עוד מעט לדרכו, וכך וודאי גם היה רוצה שקדי. ודאי נפגש שוב בימי זיכרון. ואתם אנשים צעירים

תמשיכו לרוץ בדרככם. אנא מכם, ניצרו כל אחד בליבו את הזיכרון האישי שיש לו משקד, וספרו עליו כי הוא כל-כך ראוי לכך. וכך מצאתי כתוב באחד הספרים שקראתי : "אנחנו קיימים כל עוד מישהו זוכר אותנו".

קובי: שקדי, אהובי, מחמל נפשי, ילדי לתמיד. כשנולדת בישרנו לעולם על בואך, כה גאים ומאושרים , במילות השיר " צאו נא לכרם כל עץ שקד שם רן, ראו נא בן לילה כולו הפך לבן...".

"שקדי שקדי שקדי שקוד

פדי פדי פדי פוד

אתה כלכך כלכך חמוד"

צילום: נרדי גרין

שרתי לך לאורך "שביל החלב" ( המדרכה הארוכה מביתנו לקצה הקבוץ), בעגלה, לקראת שינה, כשהיית קטן. לימים הקדשתי לך את ספרי "מדבר" במילים הבאות: "איך אתאר יופיו של שקדי? הרוצה לראות את יופיו של שקד, יביא כוס של כסף צרוף, וימלאנו שקדים מצופים בשוקולד, ויעטרהו כליל של פרחי שקדיה, ויניחנו על אדן החלון ביום חורף שמשי – ואותו מתק, מעין חיוכו של שקד הוא..."

קול ביזרעאל נשמע

נהי, בכי תמרורים,

אורית מבכה את בנה

שקד, שאיננו

ממאנה להתנחם.

שמע תבור

שמעי גבעה

צילום: נרדי גרין

שמע גלבוע

שמעו כרמלים

שמע מרג' רחב ונדיב

קול ביזרעאל נשמע

כי אורית מבכה את

בנה שקד מעמק השקדים נפקד

העמק הרחב והנדיב.

צילום: נרדי גרין

נהי נוהה, בכי בוכה

תמרורים מרים ממררים

ואין מנחם.

הבן יקיר לי שקדי

מיידי דברי בך אזכרך עוד ועוד ועוד

ורחמי בוכה אל גרוני הנשנק

בצירי לידה הפוכה.

שקדי, שיווינו דמותך לנגדנו תמיד כשקדייה ליופי וטוהר כיהלום לנצח. היית לנו, הווה אתה לנו, ותהיה – לתפארה.

הו שקוד.... אנו קמים ומתגברים לעבודת החיים כארי ולביאה, כי בחרנו בחיים.

Oi-Va-Voi לקראת ההופעה בארץ

לקראת הגעתם לארץ התפרסם ראיון ארוך איתם בהארץ, לקריאה ליחצו כאן. הם יופיעו ב 19.6 בירושלים, וב 20 בתל אביב. לראיון התראיינו סטיב, ניק וג'וש, ואפילו הם הזכירו את החתונה של ג'ונתן שערכתי בה ניגנו סטיב וניק, לתיאור שלה ליחצו כאן.

הקטעים שהם ניגנו בחתונה היו מרגשים ביותר, כולל ההקדשה של עוד יישמע בתוך החופה בלחן מקורי שלהם, אנסה לבקש מהם שיתנו לי להעלות קצת מהנגינה שלהם בחתונה לבלוג.

ארבעים לששת הימים

במלאות 40 למלחמת ששת הימים מתקיים שיח ציבורי במרכזו השאלה האם המלחמה הייתה טובה לישראל. יש סקרים ששואלים את השאלה ומבקשים תשובה בכן ולא פשוטים. אי אפשר לסכם את ההשפעה של המלחמה הזו על ישראל בכן ולא פשוטים משום שהיא השפיעה על כל תחומי החיים שלנו.

ההשפעה לטובה הייתה בכמה תחומים. למשל, המורל הלאומי והיחס לישראל בזירה הבינלאומית השתפרו פלאים. הכלכלה הישראלית המריאה בזכות ההחלפה של שכבת עובדי הכפיים. פועלי השטחים החליפו את ערביי ישראל והיהודים המזרחיים בעבודות בניין וחקלאות ואיפשרו לכל השכבות בישראל לעלות ברמת ובאיכות החיים. בזכות השטחים ישראל התעצמה מאד מבחינה כלכלית.

היו גם השפעות שליליות. למשל האחריות שישראל נטלה לא רק על שטחים שנכבשו, אלא גם על אוכלוסיה יצרה בעיית פליטים חדשה ונוספת. שלטון על עם אחר עם ממשל צבאי. אוכלוסיה אדירה ללא זכויות כלל שהפכה מאז סוף שנות ה 80 לבעיה ואיום אסטרטגי על חוסנה של המדינה. מדינת ישראל החלה ביישוב נמרץ של השטחים האלה לאחר 1976 , דבר שסיבך מאד את האפשרות לפתור בעית הריבונות על השטחים. ישראל הפכה להיות מדינה ללא גבולות ברורים. יש תחושה מתמדת של אי וודאות לגבי הגבולות והתקדים של ההתנתקות רק החריף את התחושה הזו.

הקללה הקשה ביותר של המלחמה היא היצירה של תחושת שכרון הכוח המזויפת שמלווה אותנו כבר 40 שנה. היכולת להכניע צבאות כבירים בתוך שישה ימים הפכה את צה"ל ואת המדינה למיתוס. את תוצאות השליליות של המיתוס הזה ניתן לראות גם במלחמת לבנון השנייה, באותה אמונה עיוורת שחיל האוויר יפתור את הבעיה. תחושת שכרון הכוח מלווה אותנו מאז משלה אותנו שסכסוכים מדיניים ניתן לפתור רק בכח הזרוע. הניסיון היחיד לשינוי המיתוס הזה בתקופת אוסלו, על ידי רבין, כמעט ונשכח ומוקע כיום על ידי חלק גדול מהציבור כאילו הוא נכשל.

מלחמת ששת הימים ודאי הייתה המאורע החשוב ביותר מאז הקמת של מדינת ישראל, לטוב ולרע, אי אפשר לסכם את השפעתה במילה אחת לטוב ולרע. מעטים היו האנשים שקראו להחזרת השטחים מיד לאחר כיבושם, לא האזנו להם אז ולכן אנחנו צריכים להתמודד עם השפעות המשך הכיבוש והמשך השליטה על עם זר. אבל הגיע הזמן לאמר באומץ, שוב, שיש להחזיר את השטחים, לפנות את כל ההתנחלויות, כפי שנעשה בעזה ועל ידי כך לייצב את הגבול הבינלאומי של המדינה, לייצב רוב יהודי ממערב לירדן, לחזק את מעמדה של ישראל בעולם ולהבטיח את בטחונה והמשכה של מדינת ישראל.