ברזיל היא המשך ישיר לעולם הקולוניאלי הקלאסי, אוכלוסייתה היא תערובת מגוונת המורכבת מילידים, מהגרים אירופאים מפורטוגל שהגיעו במאה ה-16, עבדים שחורים ומהגרים שהגיעו מאוחר יותר מפורטוגל, ספרד, איטליה, וגם מאסיה. התערובת התרבותית הזו הניעה, בסוף המאה ה-19, רצון ליצור חברה חדשה שתהא מושתתת על יסודות אוטופיים מודרניים, הדבר ניכר עד היום אם בוחנים מקרוב את דגלה של ברזיל, כתוב עליו: "סדר וקידמה", זהו המוטו הלאומי של ברזיל. הדגל עוצב ב-1889 ובא להחליף את דגל המונרכיה הישנה. המוטו "סדר וקידמה" קיבל את השראתו מהמוטו של הוגה הדעות הצרפתי אוגוסט קומט: "אהבה היא העיקרון, הסדר הוא הבסיס והקידמה היא המטרה", קומט אגב, ייסד את דת המדע הפוזיטיביסטי, ואת עצמו המליך לאפיפיור הפוזיטיביזם. כמה מתומכי הרעיונות של קומט היו חלק מאלו שביצעו את ההפיכה כנגד המונרכיה והקימו את הרפובליקה של ברזיל על בסיס הרעיונות האלה, וגם את עיר הבירה ברזיליה שהחליפה את הבירה הקודמת ריו דה ז'אניירו, ב1960. ברזיליה נבנתה מאפס במשך שלש שנים על בסיס אדריכלות מודרנית. לוסיו קוסטה (מתכנן ערים) תכנן את צורתה הכללית של העיר שתראה כמו מטוס סילון, ואת הבנינים החשובים בעיר תכנן האדריכל אוסקר נימאייר, שהושפע מאד מלה קורבואזייה והסגנון הבינלאומי. בשנות ה90 היו בעיר כמליון וחצי תושבים, רובם חיים ומתפרנסים מהמצאות הממשלה וארגונים אחרים בעיר, וגם בגלל שתעשייה כבדה אסורה בעיר. אך המרכז האמיתי של ברזיל נמצא בשתי הערים המרכזיות האחרות – סאן-פאולו וריו דה ז'אניירו, שאוכלוסייתן מונה יחד כ-20 מיליון איש. הכלכלה, התרבות ואפילו הפוליטיקה הברזילאית נמצאות למעשה בערים אלו, יחד עם הקרנבל והכדורגל. ברזיליה אם כן היא עיר נחשלת ונכשלת ביחס לחזון של מקימיה והיא דוגמא לכשלון האוטופיות המודרניות.
עיר הבירה של ברזיל היא אכן בית קברות סמלי לתקווה שהציעה המודרנה. היא רק המחישה את משבר המודרנה בעידן פוסטמודרני. האם יש כאן לקח עבורנו? הציונות כתנועה לאומית מודרנית קמה פחות או יותר כאשר נוסדה הרפובליקה של ברזיל, ומדינת ישראל הוקמה שנים מעטות לפני עיר הבירה הברזילאית. התנועה הלאומית היהודית הונעה לא פחות מרעיונות של קידמה, חילון ומדע. בניגוד לברזיליה, חלקם של הרעיונות האלה זכה להצלחה כבירה, אבל חלקם יזכו לשכון לצד עיר הבירה הברזילאית בבית הקברות הזה.
