חוק נישואין אזרחיים חדש לישראל

חוק נישואין וגירושין הקיים, מסמיך את הרבנות הראשית ואת רבניה כרשמי נישואין של "מרצ", "העבודה", ועוד) ושל ברית הזוגיות שהחלה כיוזמה של "שינוי", והפכה להיות חוק "ברית הזוגיות לחסרי דת" של "ישראל ביתנו". אף הצעה אינה מבטאת לדעתי את הראוי שיהיה במדינה דמוקרטית וכל ההצעות הן סוג של פשרה. לכן צריך להציע הצעה חדשה שתאפשר מצד אחד ליחיד לבחור את הדרך בה הוא רוצה להינשא, ומהצד האחר חופש לכל הזרמים הדתיים והתרבותיים לבטא את אמונותיהם.
יהודים במדינת ישראל. הדבר יצר שורה של מסלולים עוקפי רבנות – נישואין אזרחיים בחו"ל ו"ידועים בציבור", חיים יחד ללא רישום הנישואין. על מנת להסדיר את העניין הציעו מפלגות וחברי כנסת רבים הצעות חוק של נישואין אזרחיים (
הנחות הבסיס
1. האופי הטקסי של מסיבת החתונה אינו מעניינה של המדינה.
2. תפקידה של המדינה לרשום נישואין לצורך שמירה על כללי התקשרות בסיסיים בין בני אדם בבואם ליצור משפחה. לצורך כך קיימים חוקים נוספים (למשל, "חוק גיל הנישואין" תש"י – 1950, חוק העונשין, סעיפים 175- 183: "איסור ריבוי נישואין").
3. זכותו של כל אדם לקבל את הסטטוס החוקי של נשוי/אה, ואת הזכויות והחובות, ללא אפליה מכל סוג שהוא, כולל מניעת אפליה של בני זוג מאותו המין.
4. אדם יוכל לבחור את הדרך להינשא ולהתיר את הנישואין ללא שום הגבלה, בצורה אזרחית, תרבותית או דתית.
5. החוק צריך לשקף את הרצון להפריד את הדת מהמדינה.
6. על מנת ליצור הליך אחיד, הסמכות לרישום נישואין צריכה להיות אחת ולא מחולקת בין משרדים, ו/או רשויות אחרות. כדאי שהסמכות שתהיה במשרד המשפטים. ודאי שלא במשרד הדתות, משום שהסמכות למנות רשמי נישואין היא אזרחית ולא דתית.
7. החוק צריך להיות פשוט, קצר ובהיר.
8. החוק המוצע צריך להחליף את חוק נישואין וגירושין הקיים.
9. יש לבטל את חוק "דבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922". חוק המבטא תפיסה מנדטורית שמקורה עותומאני. החוק קובע בין היתר את סמכותם של בתי דין דתיים לדון בענייני מעמד אישי ומפרט מהם עניינים אלה ומהן סמכויות בתי הדין הדתיים השונים. בימי האימפריה העותומאנית, נמסר השיפוט בענייני המעמד האישי בידי ה"עדות הדתיות". המנדט הבריטי אימץ את השיטה, והחוק הישראלי המשיך אותה. בחוק נכתב כי כל ענייני המצב האישי מסורים לבתי הדין של "העדות הדתיות". לצורך הוראות אלה, ענייני מצב אישי פירושם תביעות בענין נישואין או גטין, מזונות, ועוד.לבתי הדין הדתיים יש אם כן סמכות לדון רק במקרים בהם האדם מסווג על פי עדה דתית מוכרת בחוק: יהודים, נוצרים מוסלמים או דרוזים. אם אדם אינו בן עדה דתית – הרי הוא "חסר סיווג דת" במרשם האוכלוסין.
הבעיה הפוליטית
הצעות החוק של ברית הזוגיות , לגרסאותיהן השונות, הן גרועות ומפלות.
גם בהצעות החוק הקיימות היום של נישואין אזרחיים נמצאת מילת הקסם "מסלולים", כל אחד בוחר את המסלול המתאים לו. אפילו בהצעת החוק מרחיקת הלכת של "מרצ", שהונחה על שולחנה של הכנסת ה 18, ב-2009 מוצע כי "נישואין ייערכו בישראל באחד משני טקסים אלה, על פי בחירת בני הזוג הנישאים: (1) טקס דתי, על פי הדין האישי החל על הנישואין (להלן – נישואין דתיים); (2) בטקס אזרחי, על פי הוראות חוק זה (להלן – נישואין אזרחיים)". גם הצעת החוק הזו אינה מכירה באפשרות לבטא את היותך יהודי תרבותי, או יהודי חילוני הומניסטי באחד הצמתים החשובים ביותר בחייך – הקמת המשפחה. ההצעה הזו אומרת, אם אתה חילוני, אתה שווה חותמת של בית המשפט. רק נישואין דתיים הם יהודיים.
ארגוני "הבחירה החופשית בנישואין" שחרטו על דגלם את סיסמת החופש הזו מתנגדים למסלול אחיד אזרחי, "מטעמים של פשרה בין הארגונים ומסיבות פרקטיות שלא לזעזע את המערכת". אבל מוכנים שהזרם ההומניסטי החילוני יירשם כ"עדה דתית" ובלבד שלא לערער על הקיים.
הפשרה היא בעייתית. ממילא אף מפלגה דתית וחרדית לא מקבלות פשרות. חוק מתקבל תמיד באמצעות מאבקים ויחסי כוחות בבית המחוקקים. גם חוק ברית הזוגיות הינו פשרה פוליטית ותשובה לצרכים שעלו ממחוזות הבחירה של מפלגות ואפילו חוק כזה שרבות ממפלגות הקואליציה מסכימות עליו עבר בקושי ועדיין לא מיושם.
ואולם, על מנת לחנך את הציבור על ארגוני "חופש הבחירה" להציע הצעה שאינה מבוססת על פשרה, אלא על הראוי – על חופש בחירה אמיתי. החוק צריך לבטא את האידיאלים הראויים לחיות לאורם. 

מה צריך להיות חוק נישואין אזרחיים הראוי במדינת ישראל?

החוק צריך לאפשר מסלול אחיד, אוניברסאלי לכולם והוא המסלול של רישום נישואין וגירושין בצורה אזרחית. הטקס יכול להיות דתי, תרבותי, אזרחי, חילוני או אחר, לפי בחירת הזוג. משרד המשפטים ימנה רשמי נישואין מכל הזרמים, העדות והקבוצות שיעמדו בקריטריונים שיקבעו מראש. זה החוק היחיד שיכול לבטא חופש בחירה אמיתי בנישואין.

בלוגנרדי חזר

לאחר כמה חודשים של חוסר פעילות, בחלקה בגלל שלא היה זמן ובחלקה בשל בעיות טכניות שדיווחתי עליהן בעבר, הבלוג חוזר. הדבר דרש תיקון של כל הפוסטים מהעבר, העלאת כל התמונות מחדש ועיצוב מחדש של הבלוג. אני צריך לתת גם כמה קרדיטים לכל מי שעוזר לי: ראשית, לאחי, אלין שתורם את אחסון הדומיין, לענבל זוגתי שתחיה שנותנת הערות מועילות מדי פעם. וגם לעזרים טכניים: מנוע החיפוש של ויסטה שבלעדיו העבודה הייתה לוקחת פי שלוש זמן ובלוגר של גוגל, המארחים את הבלוג. הם חידשו הרבה דברים במערכת בלוגר ומספקים תבניות יפות לעיצוב.
דברים חדשים שנוספו לבלוג מלבד הלוגו והעיצוב הוא טופס יצירת קשר בחסות Wufoo, מנוע חיפוש פנימי בחסות גוגל, כפתור לייק לפייסבוק (אתם מוזמנים לשתף), תוויות נושאים חשובים בצורת ענן, יומן אירועים קרובים, כפתור תרומה לקידום תרבות יהודית חופשית באמצעות PayPal  - אם הכתיבה והפעילות שלי נראים חשובים בעיניכם. אפשרות להיות מנויים על קוראי בין דרך טופס ההרשמה ובין באמצעות חשבונכם בג'מייל, ועוד.
אשמח לקבל הערות לגבי כל דבר באמצעות טופס יצירת הקשר.

תגובה לשי זרחי ובארי צימרמן בדף הירוק

במלאות 50 לכתב העת הקיבוצי "שדמות" התפרסם לפני שבוע ראיון עם שי זרחי ובארי צימרמן ב"דף הירוק". כאשר הגעתי לקיבוץ לסוף שבוע חמי קרא לי: "אתה פרוטסטאנטי" ונתן לי לקרוא את הכתבה. היא עוררה אותי לכתוב מכתב למערכת שהתפרסם היום ומופיע בקישור הבא. מכיוון שצריך לגלול בעמוד אני מביא כאן את תגובתי המלאה.
"מתוך הערכה רבה למפעל החיובי והאדיר של שדמות ושל הדוברים בשיחה, שי זרחי ובארי צימרמן, לא ברורה לי הגדרתם העצמית השלילית. בני אדם המתכנסים בציבור, ומטרתם היא להתפלל להודות, להלל ולשבח להאלוהים, הם דתיים, ואילו בני אדם שאינם מדברים עם ישויות מחוצה להם, ושמים את האדם במרכז הם חילוניים, 'כך מקובלני מבית אבי אבא'.
לעומת זאת, הטשטוש שבין דתיים לחילוניים היא כלי מיסיונרי בידי הדתיות החרדית והאורתודוקסית. כבר ב-2003 טבעה ש"ס את הסיסמה: "אין דתיים אין חילוניים – כולנו יהודים", שהפכה לסיסמתה לבחירות לרשויות המקומיות, ואילו תנועת "מעייני הישועה" של הציונות הדתית-לאומית משתמשת בסיסמה ב-150 דוכניה, המשמשים להחזרה בתשובה. מי שטבע את הסיסמה הזו לא מעוניין בטשטוש האידיאולוגיה, בביטול ההבחנות וביצירת דמות של יהודי ישראלי חדש, אלא מעוניין בביטול מי שאינו דומה לו. ליהדות החרדית והאורתודוקסית יש אידיאולוגיה עם עוצמה רבה, והיא אינה מתכוונת לוותר עליה בקלות. לעומת זאת, אנחנו כחילונים ממהרים לבטל את עצמנו מול הזרמים הדתיים. אחד הביטויים לכך הוא בהגותו של שי זרחי, שטוען שחילוניות היא "אנורקסיה רוחנית", לא פחות ולא יותר.
אינני חושב ששי זרחי או בארי צימרמן מחזירים בתשובה, אין לי גם בעיה עם כל הגדרה עצמית אישית, גם כשיש בה בלבול ומבוכה, וחייבים להיות ספקות ושאלות אצל כל אחד. ספק הוא אחד מיסודות החילוניות וגם היהדות. הבעיה היא כשמנהיגי קהילה ומובילי דעה מגדירים את זהותם בצורה שלילית על חשבון עמדות אחרות. מעשה מוסרי הוא להגיד להולכים אחריך מי אתה, ולא מי אינך. להגדיר את עצמך באופן חיובי מבלי לשלול את האחר".

מונדיאל 2010 הארוע הנצפה ביותר בהיסטוריה (כנראה)

צילום מסך: ערוץ 1

לא רבים מודעים לכך שמדורת השבט הגלובלית של המונדיאל גרפה כ 26 מליארד צופים לפי הערכות פיפא. הארגון כלל הקמת מרכז שידורים ענקי שמשם שידרו 70 צוותים, הבריטים למשל שלחו צוות של 200 איש, המקסיקנים 210. אולפני שידור וראיונות הוכנו מראש, 1900 ק"מ של כבלים נמתחו לכל 10 האצטדיונים מהם שידרו. בהסכם מיוחד בין פיפא לסוני, הופקו 25 משחקים בתלת מימד ושודרו בארה"ב ובספרד.אבל, בין אם ראיתם את המשחקים בתלת מימד ב-HD, או בטלויזיה רגילה, לא קשה היה להבחין באיכות הצילום, השידור ובמיוחד הניתוב של בתמונה. בכל אצטדיון היו עשרות מצלמות בקו הדשא בגובה הקהל, מצלמת רחף מאחורי כל שער, מצלמות מעל הדשא שנעו על כבלים ונתנו מבט על מדהים. הנבדלים סומנו באמצעות קו וירטואלי,

צילום מסך: ערוץ 1

השידורים החוזרים היו מהירים ומדויקים. כל ארוע שקרה במגרש נתקבל מכמה זויות, בקלוז אפ יוצא מהכלל, שלא הותיר ספק, האם היה נבדל, האם הייתה עבירה, והאם השער של אנגליה נפסל שלא בצדק. במונדיאלים של שנות ה-70, אחד הלהיטים הגדולים היה לקחת קטע של כמה שניות ולעשות עליו הילוך חוזר מהיר קדימה ואחורה עם מוזיקה מצחיקה, דבר שהיה משעשע לזמנו כשהשחקנים דמו לרגע לרקדניות בלט או לשימפנזים בכלוב. במונדיאל 2010 קיבלנו את הרגעים המרגשים במשחק, בהילוך עד כדי כך איטי שהפך למעין רצף של תמונות סטילס של המהלכים, ושל ההבעות על פני השחקנים, שמחה עצב, כעס וכאב.

אחת ההצלחות של שידור כזה היא שהוא הפך להיות מובן מאליו עבור הצופים, וגם השדרים או התקשורת לא ציינו במיוחד את איכות הצילומים. עבורי חלק מההנאה  מהמונדיאל הנוכחי הייתה איכות השידורים כי רמת הכדורגל הייתה בינונית.

צילום מסך: ערוץ 1

צילום מסך: ערוץ 1