יהודים במדינת ישראל. הדבר יצר שורה של מסלולים עוקפי רבנות – נישואין אזרחיים בחו"ל ו"ידועים בציבור", חיים יחד ללא רישום הנישואין. על מנת להסדיר את העניין הציעו מפלגות וחברי כנסת רבים הצעות חוק של נישואין אזרחיים (
הנחות הבסיס
1. האופי הטקסי של מסיבת החתונה אינו מעניינה של המדינה.
2. תפקידה של המדינה לרשום נישואין לצורך שמירה על כללי התקשרות בסיסיים בין בני אדם בבואם ליצור משפחה. לצורך כך קיימים חוקים נוספים (למשל, "חוק גיל הנישואין" תש"י – 1950, חוק העונשין, סעיפים 175- 183: "איסור ריבוי נישואין").
3. זכותו של כל אדם לקבל את הסטטוס החוקי של נשוי/אה, ואת הזכויות והחובות, ללא אפליה מכל סוג שהוא, כולל מניעת אפליה של בני זוג מאותו המין.
4. אדם יוכל לבחור את הדרך להינשא ולהתיר את הנישואין ללא שום הגבלה, בצורה אזרחית, תרבותית או דתית.
5. החוק צריך לשקף את הרצון להפריד את הדת מהמדינה.
6. על מנת ליצור הליך אחיד, הסמכות לרישום נישואין צריכה להיות אחת ולא מחולקת בין משרדים, ו/או רשויות אחרות. כדאי שהסמכות שתהיה במשרד המשפטים. ודאי שלא במשרד הדתות, משום שהסמכות למנות רשמי נישואין היא אזרחית ולא דתית.
7. החוק צריך להיות פשוט, קצר ובהיר.
8. החוק המוצע צריך להחליף את חוק נישואין וגירושין הקיים.
9. יש לבטל את חוק "דבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922". חוק המבטא תפיסה מנדטורית שמקורה עותומאני. החוק קובע בין היתר את סמכותם של בתי דין דתיים לדון בענייני מעמד אישי ומפרט מהם עניינים אלה ומהן סמכויות בתי הדין הדתיים השונים. בימי האימפריה העותומאנית, נמסר השיפוט בענייני המעמד האישי בידי ה"עדות הדתיות". המנדט הבריטי אימץ את השיטה, והחוק הישראלי המשיך אותה. בחוק נכתב כי כל ענייני המצב האישי מסורים לבתי הדין של "העדות הדתיות". לצורך הוראות אלה, ענייני מצב אישי פירושם תביעות בענין נישואין או גטין, מזונות, ועוד.לבתי הדין הדתיים יש אם כן סמכות לדון רק במקרים בהם האדם מסווג על פי עדה דתית מוכרת בחוק: יהודים, נוצרים מוסלמים או דרוזים. אם אדם אינו בן עדה דתית – הרי הוא "חסר סיווג דת" במרשם האוכלוסין.
הבעיה הפוליטית
הצעות החוק של ברית הזוגיות , לגרסאותיהן השונות, הן גרועות ומפלות.
גם בהצעות החוק הקיימות היום של נישואין אזרחיים נמצאת מילת הקסם "מסלולים", כל אחד בוחר את המסלול המתאים לו. אפילו בהצעת החוק מרחיקת הלכת של "מרצ", שהונחה על שולחנה של הכנסת ה 18, ב-2009 מוצע כי "נישואין ייערכו בישראל באחד משני טקסים אלה, על פי בחירת בני הזוג הנישאים: (1) טקס דתי, על פי הדין האישי החל על הנישואין (להלן – נישואין דתיים); (2) בטקס אזרחי, על פי הוראות חוק זה (להלן – נישואין אזרחיים)". גם הצעת החוק הזו אינה מכירה באפשרות לבטא את היותך יהודי תרבותי, או יהודי חילוני הומניסטי באחד הצמתים החשובים ביותר בחייך – הקמת המשפחה. ההצעה הזו אומרת, אם אתה חילוני, אתה שווה חותמת של בית המשפט. רק נישואין דתיים הם יהודיים.
ארגוני "הבחירה החופשית בנישואין" שחרטו על דגלם את סיסמת החופש הזו מתנגדים למסלול אחיד אזרחי, "מטעמים של פשרה בין הארגונים ומסיבות פרקטיות שלא לזעזע את המערכת". אבל מוכנים שהזרם ההומניסטי החילוני יירשם כ"עדה דתית" ובלבד שלא לערער על הקיים.
הפשרה היא בעייתית. ממילא אף מפלגה דתית וחרדית לא מקבלות פשרות. חוק מתקבל תמיד באמצעות מאבקים ויחסי כוחות בבית המחוקקים. גם חוק ברית הזוגיות הינו פשרה פוליטית ותשובה לצרכים שעלו ממחוזות הבחירה של מפלגות ואפילו חוק כזה שרבות ממפלגות הקואליציה מסכימות עליו עבר בקושי ועדיין לא מיושם.
ואולם, על מנת לחנך את הציבור על ארגוני "חופש הבחירה" להציע הצעה שאינה מבוססת על פשרה, אלא על הראוי – על חופש בחירה אמיתי. החוק צריך לבטא את האידיאלים הראויים לחיות לאורם.
מה צריך להיות חוק נישואין אזרחיים הראוי במדינת ישראל?
החוק צריך לאפשר מסלול אחיד, אוניברסאלי לכולם והוא המסלול של רישום נישואין וגירושין בצורה אזרחית. הטקס יכול להיות דתי, תרבותי, אזרחי, חילוני או אחר, לפי בחירת הזוג. משרד המשפטים ימנה רשמי נישואין מכל הזרמים, העדות והקבוצות שיעמדו בקריטריונים שיקבעו מראש. זה החוק היחיד שיכול לבטא חופש בחירה אמיתי בנישואין.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה