לפי נתוני הלמ"ס, הנכונים לשנת 2009 ופורסמו לרגל יום המשפחה, ב 2.2.2011, עולה כי 4% מהמשפחות במדינת ישראל חיות מבלי שנרשמו לנישואין, המונח המוכר הוא "ידועים בציבור", הלמ"ס משתמש במושג: "קוהביטציה", ואילו החוקים השונים מתייחסים ל"בן הזוג שאינו רשום כנשוי".
4% מהמשפחות מהוות כ 124,000 אנשים, רובם יהודים, הרכב הגילאים צעיר יותר מאשר הרשומים כנשואים, ויש להם פחות ילדים. נתון מדהים נוסף הוא שכמות הזוגות הידועים בציבור בקרב היהודים הכפילה את עצמה בשנת 2009, בהשוואה לשנת 2000 (מ- 27,000 לכ 59,000). נתון נוסף שנמסר הוא גידול משמעותי במספר המשפחות החד-הוריות.
צריך לזכור שהנתונים על ידועים בציבור נאספים על ידי סקר ולא באמצעות מפקד מדויק. הנתונים, בשל כך, מוטים לכיוון מטה. הנתונים מצביעים על כך כי החברה הישראלית עדיין שמרנית יחסית בנושא הזה. ראו למשל בהשוואה לחלק ממדינות המערב: 4% באיטליה, 11% בארה"ב, 14% באירלנד, 18% בהולנד, 22% בדנמרק, 23% בנורווגיה, ו-24% בפינלנד.
את הגידול שחל במספר הזוגות החיים ללא רישום ניתן לייחס לכמה גורמים, הראשון שבהם הוא ההתקדמות הגדולה של התקדימים המשפטיים שהעניקו זכויות לידועים בציבור במהלך 15 השנים האחרונות. מי שהובילו בתחום הזה היו הזוגות מאותו המין שהיו פעילים ממבחינה משפטית וסייעו בהרחבת התחולה של זכויות לכלל הידועים בציבור.
בנוסף פעילות ציבורית והשפעת קבוצות לחץ של ארגוני זכויות אדם, ארגוני להט"ב, יהדות פלוראליסטית ואחרים חשפה את הנושא בצורה גדולה יותר וכך ניתנת היום לגיטימציה גדולה יותר לחיים במשפחה ללא רישום לנישואין.
המדינה מסייעת לגידול במספר הזוגות שאינם רשומים כנשואים בכך שרב חוקיה מכירים בזכויות בן הזוג שאינו רשום כנשוי, מעניקה הטבות, כך למשל משרד השיכון הודיע כבר בפברואר 2007 כי סיוע במשכנתא מגיע גם לזוגות ידועים בציבור. אך היא מסייעת גם באופן שלילי בכך שהיא אינה מאפשרת חופש בחירה בנישואין: לא רק שחלק גדול מהאזרחים אינם יכולים להתחתן במדינה בגלל שהם חסרי סיווג דת, אלא גם אלה שיכולים לעשות זאת, אינם יכולים לתחתן על פי הכרתם ומצפונם.
מה שנדרש היום יותר מתמיד הוא חוק נישואין אזרחיים שיאפשר לכל אזרח במדינה להינשא על פי הכרתו ומצפונו ללא שום הגבלה, באיזה טקס שיבחר, ומבלי שיצטרך למבחנים משפטיים להוכיח את הקשרים הזוגיים שלו.