סוף סוף דיון מהותי
כולם מדברים על נישואין אזרחיים, אבל כל אחד מתכוון למשהו אחר. כאשר "הבית היהודי" מדבר על נישואין אזרחיים מדובר על השארת מונופול הרבנות. "ישראל ביתנו" מתכוונת לברית הזוגיות לחסרי דת, "יש עתיד" רוצים חוק נישואין אזרחיים "אמיתי", אבל לא מפרטים, מפלגת העבודה מתרחקת רשמית מהנושא כמו מאש, אבל ח"הכ סתיו שפיר כבר הכריזה שהיא תגיש הצעת חוק ברית הזוגיות, בניגוד לחה"כ מירב מיכאלי שהתבטאה בעד רשות אזרחית אחת. מרצ מניחה סדרתית של חוק שני המסלולים ("דתי או אזרחי"). הסיסמאות הן רבות ואין הסבר תוכני ממשי.
הגדולה של נייר העמדה שפרסם מרכז מציל"ה לאחרונה הוא שהוא מעורר את הדיון המהותי: מה צריכה להיות דמותו של החוק העתידי. כאשר פוליטקאים מחוקקים חוק הם שוקלים מראש את הנסיבות הפוליטיות, ובמיוחד את היכולת לקבל קרדיט על החוק, פחות חשוב תוכנו של החוק. במקרה של נישואין זהו נושא מאד "סקסי" שלמעשה החשיבות שלו במציאות היא משנית, ממילא היום יש מסלולים עוקפי רבנות: נישואין אזרחיים בחו"ל, ו"ידועים בציבור". אבל הנישואין הם לא רק תעשייה אדירה בישראל וגם בעולם המערבי, הם ביטוי לקצה הקרחון של המאבק על דמותה של מדינת ישראל בנושא דת ומדינה. מצד אחד הדתיים רואים בנישואין הלכתיים טאבו שביטולו יפלג את העם היהודי, מהצד האחר החילוניים רואים בדרך בה נרשמים נישואין היום ככפייה דתית. שינוי בחוק הנישואין יערער על מסגרת הסטטוס קוו הקיימת עוד מלפני קום המדינה.
כאשר מחוקקים חוק כזה יש לגשת אליו בזהירות, מתוך בחינה מדוקדקת של ההשלכות האפשריות והמצב שיווצר לאחר שהחוק יתקבל. יש כבר מי שעשה בחינה כזו: פרופסור שחר ליפשיץ, מאוניברסיטת בר אילן שהציע את הצעת חוק ברית הזוגיות, בנייר עמדה במסגרת המכון לדמוקרטיה. וכבר ראינו למה הובילה ההצעה הזו - לקבלת חוק "ברית הזוגיות לחסרי דת", בשל פשרות קואליציונית. נייר העמדה החדש והמקיף של מרכז מציל"ה (שניתן להורידו את נוסחו המלא כאן), מביא דיון מקיף מנקודת מבט שונה המדגישה את הפגיעה המתמשכת בזכויות האזרח. הדבר המוזר הוא שכותבי כל ניירות העמדה שהוזכרו, הם אנשים חובשי כיפה.
לא לברית הזוגיות ולא ל"שני מסלולים"
נייר העמדה מנתח ראשית את המצב הקיים ומביא היבטים משפטיים, חברתיים, דתיים והיסטוריים של נישואין. הוא מדבר כנגד כל השיטות העקיפות לנישואין כולל ידועים בציבור. על ברית הזוגיות נאמר שם:
"התועלת שבו איננה רבה, ולא יהיה זה מופרך לשער כי היישום שלו יהיה מצומצם ואף זניח. מעבר לכך, לא רק שהחוק אינו נותן מענה לקשיים המעשיים המגולמים במצב המשפטי הקיים, אלא שהוא אפילו מגביר אותם: הוא מחזק את המונופול הדתי על ידי צמצום לכאורה של הצורך המעשי בביטולו" (ע' 29).הביקורת על שיטת שני המסלולים חריפה יותר ונאמר שיש לדחותה, מטעמים רבים בינהם נמנה רק את הפגיעות בזכויות האדם:
"...הנגרמות בשל המונופול הדתי. השימור של המסלול הדתי כמסלול שהמדינה נותנת לו גיבוי מלא מטיל על המדינה, ולא על הצדדים הנישאים, את האחריות להיבטים של אי שוויון הכלולים בתכנים של הסדרי הנישואין והגירושין של הדתות השונות" (ע' 56).למעשה הנייר פוסל את כל ההצעות הקיימות לנישואין אזרחיים הקיימות היום ומביא את גישתו של פרופסור שיפמן שנכתבה לראשונה בשנת 1995 - דין אזרחי אחיד לכולם.
המצב הרצוי
נקודת המוצא של נייר העמדה נובעת הן מהדאגה לזכויות האדם והן מתוך השמירה על חופש הדת, לא כדי להחליף או לפגוע בדין הדתי, אלא כדי לאפשר חופש בחירה דתי ואפילו להקל הלכתית על הנישואין והגירושין. יש הדגשה כי מדובר על מסגרת אזרחית שבה מתאפשר ריבוי טקסים דתיים. המסגרת האזרחית, גם לטעמי היא הדבר המתאים היותר למציאות ששוררת בחברה הישראלית החל מסוף שנות ה-80 ויש להתאים את החוק למצב הקיים. הצעות החוק שהוגשו והפשרות שמוצעות עד היום הן אנכרוניסטיות גם בגרסאותיהן הלברליות ביותר. וכבר כתבתי כי זה מזכיר מאד את הדרך בה סוללים כבישים בארץ, קודם סוללים, ואחר כך הופכים מחדש כדי להוסיף נתיבים, תשתית ותאורה, ששכחו מלכתחילה. חוק שני המסלולים למשל, מדבר על כביש דו נתיבי, במקום שבו כבר מזמן זה לא מתאים ונדרשים נתיבים אינספור. העולם היהודי שינה כבר מזמן את פניו. ישנן יהדויות שונות וזרמים שונים. במצב הרצוי אפשר יהיה להינשא בכל סוג של טקס לפי בחירה.
המודל שעומד לנגד וסטרייך ושיפמן הוא המודל האמריקאי, בו יש הפרדה של דת ממדינה. כך למשל, רבנים חילוניים-הומניסטיים, עמיתים שלי, מקבלים הסמכה מטעם המדינה להיות רשמי נישואין. מדוע שלא יהיה הדבר אפשרי בישראל?
נייר העמדה אף אומר כי
"הסדרה אזרחית של הנישואין והגירושין במדינת ישראל היא הכרח חברתי, מוסרי, משפטי, דתי ותרבותי. חברתי" (ע' 69)הכרח זה נובע מהמציאות השוררת. אך יש גם מודעות לכך כי ההצעה מרחיקת לכת בהרבה יותר מכל מה שהוצע בעבר ומוצע היום, ההצעה בנויה על עיקרון הפרדת הדת מהמדינה. עקרון זה לאו דווקא דבר שלילי עבור הדת. בארה"ב למשל, הפיכתה של הדת לוולונטארית רק עשה לה טוב. ארה"ב היא אחת המדינות הדתיות ביותר בעולם, יחד עם ריבוי מדהים של עדות וכיתות דתיות. וכך אמור לקרות גם בארץ:
"הסדרה אזרחית של נישואין וגירושין, בצד שימור מקום של כבוד לנישואין וגירושין דתיים, תתרום לשיקום דמותה של הדת בכלל ולחיזוק מוסד הנישואין בישראל בפרט. הסדר כזה עשוי לתרום לפריחתה של יצירתיות תרבותית יהודית בתחום הנישואין והגירושין" (ע' 70)
מה חסר במסמך?
המסמך מפורט ועוסק בתחומים שאינם משפטיים גרידא, אלא סוציולוגיים, הלכתיים ואחרים והוא מקיף ועמוק. משום כך בולט חסרון ניכר שלו - חסרה הצעת חוק מפורטת, המדברת גם על ביטול או שמירת דינים, שניתן יהיה למחוקקים לעשות בה שימוש. הסיבה, שניתנה על ידי פרופסור שיפמן בתשובה לשאלה בערב שנערך במכון הרטמן היא משום שלא כל ההבטים בהצעה מוחלטים ויש להשאיר חלק מהם לדיון עתידי. מצד אחד זה מאפשר מקום לדיון והרחבה מצד שני זה הופך את ההצעה לאקדמית מדי וחסרת תכלית מעשית. וזה מוביל אותנו לחיסרון השני שקיים בה והיא ההשארה של נישואין של בני זוג מאותו המין לדיון עתידי. כבר היום רשומים זוגות בני אותו מין כנשואים במדינת ישראל. יותר ויותר מדינות בעולם מנהיגות נישואין כאלה. נכון ליוני 2012 המדינות שבהן נהוגים נישואים בין בני אותו המין הן: הולנד, בלגיה, ספרד, קנדה, דרום אפריקה, נורבגיה, שבדיה, פורטוגל, איסלנד, ארגנטינה ודנמרק. בני זוג ישראלים מאותו המין נישאים בחו"ל, בעיקר בקנדה ונרשמים בארץ. לא ברור לחלוטין למה לא להכליל נישואין כאלה גם כן בחוק העתידי.
מלבד חסרונות אלה המסמך הוא אחד הסיכומים התמציתיים והטובים בנושא ואני אמליץ עליו לכל זוג שאני עומד לחתנו כחומר רקע ללימוד לקראת הטקס. החיבור הזה מהווה אבן דרך חשובה מאין כמותה לכינון נישואין אזרחיים במדינת ישראל.
בנוסף מכון הרטמן, בשיתוף מציל"ה ערכו ערב דיון בנושא ואני מביא קטעי וידאו מתוך הערב הזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה