התנ"ך כמיתולוגיה - רואיינתי למאמר בבלוג אתאיסטי

צילום מסך מהבלוג של ג'ון

בלוגר מברזיל, ממוצא אוסטרלי בשם ג'ון זנדה, בעל בלוג אתאיסטי שכותרתו "The Superstitious Naked Ape - Sketches on Atheism", פנה אלי בדוא"ל במספר שאלות לצורך פוסט שהוא כתב בבלוג בנוגע לאמיתות הממצאים המדעיים של החומש ותפקידו של הרב בהקשר הזה. עניתי לו כמיטב יכולתי וחלק מתשובותיי התפרסמו בפוסט שהוא פרסם לצידם של עמיתיי מארה"ב: הרב אדם שלום משיקגו והרב ג'פרי פאליק מדטרויט. לצורך המאמר הוא שלח שאלות לכ-60 רבנים בארץ ובחו"ל. 

הפוסט שהוא כתב נמצא תחת הכותרת, בתרגום חופשי: "בטח שאתה צודק, אבל אסור לומר זאת", מביא ציטוטים של רבנים ושל אנשי אקדמיה בנושא האמיתות של התורה (החומש). הוא כמובן מנסה לערער את ההנחה היסודית שהתורה היא תיאור היסטורי מדויק ועובדתי של המציאות. אפשר לקרוא את הפוסט המעניין בקישור הבא.

מקרה הרב יונה מצגר ממחיש את הצורך בביטול מוסד הרבנות והפרדת דת ממדינה

הרב-רבן המרהיב בעוד כותרת
צילום מסך: ידיעות אחרונות

קצת באיחור אמנם, אבל לטובת כל אלו שהפסידו את הראיון בערוץ 10 עם אבישי בן חיים (ספטמבר 2013), לרגל פרישתו של הרב הראשי, אני מביא ציטוט מדויק של חלק מדבריו, וגם את הראיון המלא למטה. זהו טקסט חשוב משום שהוא מדגים עד כמה מוסד הרבנות הראשית מיותר ועד כמה נחוצה הפרדה בין דת ומדינה. אם הטקסט הזה היה עומד לבדו מיותם, ניחא, אבל מדובר באדם שעומדים נגדו חשדות כבדים לשחיתות שנעצר כבר פעמיים עד היום. יתירה מכך המשטרה הקליטה אותו וחקרה את התנהלותו במשך חודשים רבים. אבל מעלליו של מצגר מתפרשים על יותר מעשור, כבר לפני שנבחר עמדו נגדו חשדות להטרדות מיניות, ומ 2004 חשדות לטובות הנאה. הדבר הזה מדגים למה לא צריך לצמצם את משרת הרב הראשי לאחד במקום שניים, אלא צריך לבטל כליל את המשרה ואת מוסד הרבנות.
הקוריוז שנקרא מצגר, אינו רק קוריוז, אצל כל הרבנים הראשיים אפשר למצוא ציטוטים הזויים מעין אלה. לי אין בעיה שרועה רוחני ידבר דברי הבל, הבעיה היא שאני משלם את משכורתו כדי שיגיד את הדברים הבאים:

"אתה יודע כמה פעמים קרה לי בקדנציה שלי ש... האמת לא רוצה להישמע גאוותן, אבל... אחרי ששמעו אותי ניגשו אלי אנשים, אומרים לי: "אתה יודע, בגלל שאתה רב ראשי אני גאה להיות יהודי". וזה מחמיא. הייתי בחנוכת בי כנסת באוהיו. עם מישהו שבא גם מניו יורק. ניגש אליו כושי והוא אומר לו: "תגיד לי, היה פה מקודם, בטיסה הקודמת, בן אדם גבוה, מרהיב ביופיו, מה הוא?", "אני חושב שזה היה הרב הראשי לישראל", "וואו!, באמת? בא לי להיות יהודי אם ככה". הוא סיפר את זה שם על הבמה אחר כך. אז נכון שהרב הראשי נסע לחוץ לארץ, מה אני אעשה שאני אשם שלמדתי אנגלית, ואני יודע אנגלית ועמיתי לא יודע מילה. והוזמנתי יותר, והייתי הרבה יותר מבוקש בכנסים".

שובר הנחה לזוגות המתחתנים ב 2014

לכבוד עשור לאתר טקסים אני שמח להעניק הנחה לזוגות המתחתנים בשנת 2014.

תנאי השובר:

• תקף בין התאריכים 1.1.2014-31.12.2014
• לזוגות הנישאים בינואר ודצמבר 2014 תנתן הנחה נוספת של 100 ₪ ובסה"כ 200 ₪.
• ההנחה על המחירון המפורסם בדף שלי באתר טקסים
• יש להדפיס את השובר ולהביאו אלי בפגישה המקדימה
• ההנחה תנתן על התשלום ביום הטקס
• לא תקף לפגישות מקדימות, לימוד לקראת ובניית טקס חתונה
• שובר אחד לזוג, לחתונה

הקליקו על התמונה, שימרו במחשב, הדפיסו את השובר והביאו לפגישה עימי

עמדה חילונית נגד חוק ברית הזוגיות האזרחית של "יש עתיד"

צילום: נרדי גרין

לאחר הפנייה הנרגשת של אסי עזר בעיצומה של התכנית עתירת הרייטינג "הכוכב הבא", ביום שבו הונחה הצעת החוק על שולחן הכנסת, כבר קשה מאד לנהל דיון אמיתי בנושא משום שהתקשורת והסלבס כבר הכתירו את הצעת החוק הזו כ"חוק נישואין אזרחיים לבני זוג מאותו המין". ברם, חוק הנוגע בזכויות יסוד חשוב לבחון מכל הכיוונים וגם להעלות עליו ביקורת. שמו של החוק באופן רשמי הוא "חוק ברית הזוגיות האזרחית, התשע"ד 2013", על פי הנוסח שנמצא באתר האינטרנט של מפלגת "יש עתיד" הסיכויים שהצעת החוק תעבור בכנסת הם נמוכים, כי להצעת החוק, אם בכלל תגיע להצבעה, יתנגדו בוודאי חלק מסיעת הליכוד ביתנו, הבית היהודי, הסיעות החרדיות והערביות כך שיתמכו בה לא יותר מ 50 חברי כנסת. וכך "יש עתיד" תוכל לטעון  שקיימה את הבטחתה - "ניסינו להעביר, אבל האח הטיל וטו".

לא הכל רע

תחילה יש לומר את הדברים הטובים בחוק המוצע: החוק מיישם את עקרון השוויון בצורה מוחלטת ויש בו הכרה בזכויות ללא התנייה של דת, או מגדר, כלומר, גם בני זוג מאותו המין יוכלו להירשם כבני זוג. יש בהצעת החוק השוואה של זכויות הרשומים כבני זוג לאלו של זוגות נשואים. אין בחוק דריסת רגל למוסד הרבני, שלא כמו ב"ברית הזוגיות לחסרי דת", שבה בני הזוג היו צריכים להצהיר על עצמם כי הם לא יהודים, כאן אין דרישה כזו. זו הפעם הראשונה שנשבר המונופול של הרבנות לקביעת המעמד האישי של בני זוג שלפחות אחד מהם יהודי. הבקשה היא פשוטה ויעילה וההליך יחסית קצר, אם לא מוגשות התנגדויות מדובר על חודש, או חודשיים וחצי לכל היותר. לאחר הרישום אין צורך לחכות שנה וחצי למימוש מלא הזכויות, כפי שמצוי היום ב"ברית הזוגיות לחסרי דת". מרשם הזוגיות כבר קיים במשרד המשפטים והחוק מאחד את המרשמים. הזכויות יחולו על כל הזוגות רטרואקטיבית. גם הנישאים אזרחית במדינות חוץ יירשמו כבני זוג, אולם לא ברור מה קורה עם נישאים אזרחית בחו"ל, הרוצים להירשם דווקא כנשואים. גירושין בין בני זוג יעשו על ידי התרת ההתקשרות באמצעות בית משפט, ולא על ידי בית דין רבני, גם אם בני הזוג יהודים. ולכן לאלו הנישאים בחו"ל כדאי להירשם כבני זוג ולא כנשואים כדי שלא יהיו תחת מרותה של הרבנות. ובמקרה של גירושין חלים חוק יחסי ממון וחובת מזונות.

מהם החסרונות בחוק?

כתוב בחוק כי רשם הזוגיות יפרסם ברבים הודעה על בקשת הזוג באתר האינטרנט של משרד המשפטים. ויאפשר להגיש התנגדויות לרישום. הדבר פותח פתח להתנגדויות שאינן אמיתיות. למשל, בגלל שלא ברור כיצד נפתרת הסתירה שקיימת בחוק בנוגע לדין האישי. יכולה הרבנות יכולה להגיש התנגדות לכל זוג, שאחד מהם, או שניהם רשומים אצלה כיהודים. לא רק הרבנות, כל מוסד דתי בין אם הנוצרי, הדרוזי או המוסלמי. סביר שההתנגדויות יידחו, אבל יכולה להיווצר סחבת רצינית ברישום. יתירה מכך, מה יקרה אם יוגש בג"ץ בטענה לסתירה בין הדין האישי לבין ברית הזוגיות?

החוק אינו מפרט מה יעלה בגורל אלו שירצו לחיות כידועים בציבור בעתיד. יש שמירה על זכויות בעבר, אך האם יבוטל המושג של ידועים בציבור? האם אפשר יהיה לקבל זכויות רק על ידי רישום כבני זוג בברית הזוגיות, או כנשואים?

בדברי ההסבר לחוק ישנה האמירה ש"מוסד ברית הזוגיות אינו מבקש לקרוא תיגר על הממסד הדתי", וגם שבני הזוג לא ייחשבו כ"נשואים על פי הדין הדתי". האמירה הזו מהווה כניעה לדתיים, וויתור של החילוניים על מוסד הנישואין. לא נישאים, אלא הופכים לבני זוג על פי החוק. כמובן שמבחינה הלכתית דתית זה חסר שחר, נישואים אזרחיים בחו"ל נחשבים הלכתית לספק נישואין ומחייבים על פי חוק גירושין ברבנות, קל וחומר בני זוג יהודים שנרשמו כבני זוג בארץ. יתירה מכך, יש כבר תקדימים לכך שהרבנות התערבה בפרידה בין בני זוג יהודים שחיו כידועים בציבור, ואפילו לא ערכו טקס. המבחן ההלכתי אינו ברישום הזוגיות על ידי המדינה אלא בהוכחה הלכתית, ומספיק ספק ספיקא לקידושין. הניסיון להציג כאילו המרשם הוא פתרון הלכתי היא זריית חול בעיניים.  האמירה ש"לא קוראים תיגר" היא מגוחכת. ההוכחה הטובה ביותר היא ההתנגדות החריפה לחוק במפלגות הדתיות והחרדיות. ואם כבר קוראים תיגר, למה להסוות את זה בחוק עקום עם מילים מכובסות?

עבור החילוניים זו לכאורה בעיה סמלית. ויתור על סמל, על מושג ה"נישואין", שאין לו משמעות "בחיים האמיתיים". ניתן לומר שממילא מקבלים את אותן הזכויות כמו הרשומים כנשואים. אז למה זה כל כך חשוב? בעיני זהו לא רק סמל אלא אמירה מהותית שמשמעותה שהתרבות היהודית, כולל מוסד הנישואין שבתוכה, אינם שייכים לחילוניים, אלא נחלתה הבלעדית של הרבנות ושל הדתיים. אם אתם חילוניים – לא תהיו נשואים, תהיו: "בן/ת זוג על פי חוק ברית הזוגיות האזרחית". כי חילוניות ממילא היא דבר שעין לו ערך סגולי משל עצמו, אז מה זה משנה...

למרות שקיימים בעולם מרשמים נפרדים לרישום זוגיות "אחרת", המכונים "איחוד אזרחי" או "שותפות רשומה" הרי שהם מיועדים בעיקר לבני זוג מאותו המין. וכבר יש אצלנו סוג של הכרה כזו והוא מושג ה"ידועים בציבור". למה צריך שני מרשמים שונים לרישום של אותו הדבר? הרי ממילא הצעת החוק אינה מרצה את האח ואת חה"כ אורית סטרוק ולא את יותר מחצי מסיעות הכנסת.

מציגים את ריבוי המרשמים כאילו שזה פתרון אזרחי או חילוני, אבל, כבר הציעו פרופסור פנחס שיפמן וד"ר אבישלום וסטרייך, דתיים אורתודוכסיים, מומחים לדיני משפחה - מסגרת אזרחית אחידה לרישום נישואין וגירושין - הם כתבו נייר עמדה מפורט, במסגרת מציל"ה, שנשען על הנחת יסוד דמוקרטית פשוטה: "הפרדת דת ממדינה". כולם ירשמו לנישואין במקום אחד, אבל יבחרו את הטקס אותו הם רוצים לערוך, מחרדי ועד חילוני. יצירת שני מרשמים אינה עומדת בקנה אחד עם עקרון ההפרדה, ולכן, טוענים שיפמן ווסטרייך, יש להעדיף את ההצעה למסגרת אזרחית אחידה לרישום נישואין ולגירושין. אבל שר האוצר כבר הצהיר בוועידת ראש הממשלה, ב -29.10.2013, שלא תהיה הפרדה בין דת ממדינה בישראל. החזון של "יש עתיד" הוא אם כן, המשך אחיזתה של הרבנות בחיי האזרחים, ובגרונה של מדינת ישראל, לנצח נצחים.

הדבר הבעייתי ביותר שעלול לקרות הוא מתוך מה שקרוי בז'רגון הפוליטי "פשרה". שהרי ברור כבר כעת שהחוק בניסוחו הנוכחי לא יעבור. אבל, החוק הוא כבר התפשרות על עקרונות דמוקרטיים, וכבר כתוב בחוק עצמו שהוא מחוקק כך כדי לא לדרוך על יבלותיו של מישהו. ראינו כבר ב-2010 לאן הפשרה הזו מובילה - לחקיקת "ברית הזוגיות לחסרי דת". הפשרה הפעם תבוא כנראה מבית מדרשו של מאיר שטרית שכבר הגיש בזמנו, כשר משפטים, וגם עכשיו הגיש כחבר כנסת וכחבר הקואליציה, את הצעתו לברית זוגיות, אבל הפעם מי שישלם את המחיר זו הקהילה הגאה, משום שבהצעה של שטרית מדובר בבני זוג שהם "גבר ואישה". אולי חלק מחברי הקואליציה והאופוזיציה יוכלו לחיות עם הצעה כזו טוב יותר ואז ניתן יהיה לומר שהושגה "פשרה" ויש "נישואין אזרחיים"...

הצעת "חוק ברית הזוגיות האזרחית, התשע"ד 2013" היא עוד אחת מעשרות הצעות חוק גרועות, וחוקים קיימים בלתי נסבלים, הנוגעים לנישואין והקמת משפחה. הגיע העת לבטל את כל החוקים הרעים הקיימים. בראש ובראשונה יש לבטל את חוק "דבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922", חוק מנדטורי עם שורשים עותומאניים, הקובע בין היתר את המונופול שיש לבתי דין דתיים לדון בענייני מעמד אישי. כמו כן, יש לעקור משורש את חוק "נישואין וגירושין" הקובע בין השאר שנישואין של יהודים ייעשו רק על ידי הרבנות, ולמחוק את "פקודת הנישואין והגירושין (רישום)" שבין השאר מטילה מאסר של שנתיים על מי שאינו רושם את נישואיו.

דרושה כנסת עם מחויבות לערכים דמוקרטיים ויהודיים שתביא חוק נישואין אזרחיים ראוי. חוק שיאפשר חופש דת וחופש מדת על ידי מסלול נישואין אחיד, ואוניברסאלי לכולם, שמשמעותו רישום נישואין וגירושין בצורה אזרחית. הטקס יכול להיות דתי, תרבותי, אזרחי, חילוני או אחר, לפי בחירת הזוג. משרד המשפטים ימנה רשמי נישואין מכל הזרמים, העדות והקבוצות שיעמדו בקריטריונים שיקבעו מראש. זה החוק היחיד שיכול לבטא חופש בחירה אמיתי בנישואין.

הרב בני לאו וסוגיית קידושי אישה את האיש

צילום: נרדי גרין

ב 25.10.2013, פרסם הרב בני לאו בדף הפייסבוק שלו דברים על פרשת "חיי שרה" וסיים בכותבו את הדברים הבאים:

"מול מנהגים אלה הנלמדים מרבקה יש הלכה אחרת מהלכות קידושין הנלמדת דווקא מראשית הפרשה. כשקונה אברהם את השדה הוא מעביר כסף לעפרון החתי ואומר "כסף השדה קח ממני". מזה לומדת הגמרא בקידושין שאשה נקנית בכסף שנאמר "כי יקח איש". ההלכה הזו שאיש "קונה" אישה, ואיש "מקדש" אשה ולא אשה קונה ולא אשה מקדשת היא אחת ההלכות המעוררות כעס עמוק בלבם של צעירים וצעירות האמונים על מערכת של שיוויון והדדיות בחיים. מעבר לצד הפורמלי והטכסי יש גם השלכה מאד קשה. איש המקדש אשה הופך אותה לשלו באופן בלעדי. אשה שאינה מקדשת איש אינה הופכת אותו לבלעדי. נכון שרבינו גרשום קבע בחרם את איסור הביגמיה אך כשאיש בוגד באשתו ומוליד ילד מאשה אחרת - הילד אינו ממזר. במוסר חברתי חוסר הסימטריה הזו איננו הגיוני, אך זו ההלכה. מה עושים? בחוגים שאינם פועלים על פי כללי ההלכה פשוט משנים את כללי המשחק. האשה מקדשת את האיש במקביל. איך יתמודדו עם התביעה המוסרית הזו אנשים הנאמנים להלכה? כנראה שרק פתרון מסוג "חרם רבינו גרשום" יוכל לפתור את הדילמה. תקנה חדשה של חכמים שתקבע שהאשה מקדשת את האיש והופכת אותו למקודש אליה, ורק אליה. תקנה כזו נמצאת בידי החכמים כמו שכל הקידושין נמצאים בידיהם: "כל המקדש על דעת חכמים מקדש, וזהו שאנו אומרים: "כדת משה וישראל"."

צעד אמיץ מצד בני לאו להזכיר את העוולה, אחת מיני רבות בהלכה הדתית, בה האישה פאסיבית לכל אורך הטקס. הרב לאו מבכה את חוסר השוויון, בהלכה הדתית, בין הגבר לאישה בטקס הנישואין ובחיי הנישואין. מיד כאשר הציע את הצעתו לתיקון הלכתי קיבל מטח של ביקורות ויש אף כאלה שהתייחסו לדבריו כהלכה פסוקה והוא נאלץ לחזור ולהסביר את דבריו שהיו רק קריאה לפסיקה כזו ושאין בכוחו לפסוק הלכה, רק בתקנת "חכמים", ואני שואל "חכמים" אלף, בית או גימל?...

הדבר מזכיר את מה שכתוב בקידושין, ז', ע"א: 

"בעי (שאל) רבא: הֵילָךְ מָנֶה וְאֶקְּדֵשּ אֲנִי לְךָ, מַהוּ?  (מהו הדין במקרה בו האשה נותנת 100 זוז ואומרת אני מקודשת לך (? אמר מר זוטרא משמיה דרב פפא: מקודשת".

כבר בתלמוד מועלית השאלה של אישה מקדשת איש, ומר זוטרא מביא מפיו של רב פפא הלכה האומרת שבמקרה כזה יש קידושין. זוטרא לא היה זוטר כלל אלא ראש ישיבת פומבדיתא, אמורא מהדור השישי, שציטט את רב פפא, אמורא דור רביעי שהיה גם הוא ראש ישיבה, ותלמידם של אביי ורבא. אבל הטוקבקים בעיתונות העיראקית התחילו, כך גם פרסומים באתרים הבבליים של אותה תקופה, והביקורת הובילה לשאלה שנשאל מר זוטרא, בלשון חופשית: היעלה על הדעת משהו הפוך להלכה? ובסופו של דבר הוא נכנע וענה: 

"מי סברת דאמרה ליה אגב? הכא באדם חשוב עסקינן, דבההיא הנאה דקא מקבל מתנה מינה - גמרה ומקניא ליה נפשה."

בתרגום חופשי: לא באמת התכוונתי, דברי הוצאו מהקשרם, מה חשבתם שאני מתיר את הפריצות הזאת שאישה מקדשת איש באמירה ובנתינה, עוד רגע תחשבו שאני מצביע מרצ..., למעשה התכוונתי שמדובר בנתינת הכסף לאדם חשוב שרגיל לקבל מתנות והאישה נהנית מהנתינה ולכן זה כאילו הוא נתן לה, היא קיבלה הנאה מהנתינה ובתמורה היא נותנת לו את עצמה, וחוץ מזה אל תדאגו אני הצבעתי לאח...

כל זה נאמר בבדיחותא, אין פה אנלוגיה פשוטה. בני לאו עשה מעשה אמיץ מאד. רק צעדים מעין אלו יקדמו את ההלכה הדתית כך שתתאים יותר להקשרים התרבותיים והחברתיים העכשוויים. כך ההלכה עבדה תמיד, על ידי התאמה למציאות. אבל הנושא של חופה וקידושין היה יותר מדי זמן טאבו שלא מערערים עליו. השאלה הזו של האישה שמדברת בקידושין נדונה מתקופת התלמוד ועד היום. וברור כי הלכתית זהו איסור. הנה שתי דוגמאות: הראשונה מהרמב"ם, בהלכות אישות: 

"נָתְנָה הִיא וְאָמְרָה לוֹ, הֲרֵינִי מְקֻדֶּשֶׁת לָךְ, הֲרֵי אֲנִי לָךְ לְאִשָּׁה, וּבְכָל לָשׁוֹן הַקְנָאָה אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת; וְכֵן אִם נָתְנָה הִיא לוֹ, וְאָמַר הוּא אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. נָתַן הוּא, וְאָמְרָה הִיא הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת בְּסָפֵק".

והשנייה מפוסקים בני זמננו שעל פיהם מנחים רבנים מסדרי חופה וקידושין. כך למשל מצוטט, הרב אליהו חיים בר שלום בעל "משפט הכתובה" (1994), בחוברת להנחיית מסדרי קידושין, כי בין חובותיו של הרב מסדר הקידושין: "להשגיח שהכלה לא תאמר כלום". כלומר, לרב מסדר הקידושין יש היום תפקיד מעשי בהשתקת האישה בטקס.

אך המציאות בטקסים אורתודוקסיים היא שהכלות, אפילו הדתיות שביניהן, עומדות על זכותן להביע באופן ווקאלי את רצונן להיכנס לשותפות ולברית עם בן זוגן. בדרך כלל, אם חו"ח זה קורה, מסדר הקידושין מאפשר לאישה לומר מה שהיא רוצה רק לאחר שבירת הכוס, כלומר בתום הטקס. והיום כבר יש התקדמות נוספת וכבר שמעתי על רב ידוע, המכהן כרב יישוב גדול בשרון, שמאפשר לאשה "לתת מתנה" לבן זוגה, בלא אומר, כחלק מהקידושין. הרבנות יכולה למצוא עילה בדבר כזה בפסילת הרב מלחתן, יתירה מכך, הקידושין עצמם יכולים להיות מופקעים.

הקריאה של הרב בני לאו היא אם כן חשובה ואמיצה, ומאפשרת פתח לדיון ציבורי ואני מקווה גם לבירור הלכתי אמיתי. אך חשוב לומר שלחילוניים אין חובה להיות כפופים לגחמות של ההלכה הדתית. יש גם הלכה חילונית ביהדות. ההלכה החילונית רואה בהלכה הדתית מקור השראה, אך לא חובה. חשוב לדעת ולעיין בחוכמת הדורות של מאות ואלפי שנות הלכה דתית, ואולם חייבים לבור את המוץ מן התבן. במקרה של טקס הנישואין הקו האדום מבחינת ההלכה החילונית הוא שאין לאפשר בשום פנים ואופן את הפאסיביות של האישה, היא חייבת להיות חלק אקטיבי בטקס המבטא את הסכמתה המודעת לחיי השותפות עם בן זוגה ולכן, יש חובה בקידושין הדדיים, זה לא היתר לעשות כן, אלא חובה. ללא קידושין הדדיים לא יהיה טקס יהודי-חילוני ברוח הומניסטית. לכן הלכתית חובה שאישה תקדש איש.