במלאות שלושים למותו פרסמה אשתו טַלַּי אורנן את הקדיש שכתבה לזכרו בעיתון "הארץ". הנוסח התפרסם ב"הארץ" אונליין במרץ 2016. אני מביא את הקדיש, לא רק בגלל שזהו אחד הנוסחים היפים והחשובים וראוי שכולם יכירו אותו ותהיה להם האפשרות להשתמש בו, אלא גם משום שזוהי תוספת חשובה לקאנון היהודי החילוני ולהלכה החילונית.
ב"הארץ" פרסמו את הקדיש תחת הכותרת: "שיר". אני לא חושב שזה שיר, לדעתי זהו קדיש. ראוי שייאמר על נפטרים, בטקסים ברוח יהודית חילונית ובכלל. הוא אמנם שייך בקטגוריה הכללית לספרות היהודית, אבל, זוהי הלכה. בהלכה החילונית כדאי שיהיו טקסטים שניתן לבחור מתוכם לתוך טקסי החיים שלנו, במיוחד ברגעים קשים כמו לוויה ואבלות.
ידוע כבר הקדיש שכתב שלום סמיד מנגבה ויש עוד אחרים אבל חשוב שיכירו את הקדיש היפה שכתבה אורנן.
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ בֶּן הָאָדָם עַל שֶׁיָּדַע כִּי מִן הֶעָפָר הוּא וְאֶל הֶעָפָר יָשׁוּב, וְעַל אַף זֹאת בָּחַר בַּחַיִּים וְשָׂמַח, וְעָלַץ, וְרָגַשׁ, וְאָהַב.
יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח בֶּן הָאָדָם אֲשֶׁר מִן הַחֹמֶר בָּא וְאֶל הַחֹמֶר שָׁב, וְעַל אַף שֶׁיּוֹדֵעַ הוּא כִּי סְפוּרִים יָמָיו עַל הָאֲדָמָה, הָיָה חַי וְשׁוֹקֵק, תְּאֵב דַּעַת וְשִׂמְחָה, צוֹחֵק וְדוֹמֵעַ, רוֹגֵז וּמַרְגִּיז, אוֹהֵב וְאָהוּב עַל כִּי אָדָם הוּא. יִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם בֶּן הָאָדָם עַל כִּי יָדַע שֶׁעָמֹק הַבּוֹר הוּא וְרָחָב וְלֹא יִמְתְּקוּ לוֹ שָׁם הָרְגָבִים. עַל כִּי יָדַע שֶׁאֵין בִּפְנֵי מִי וְאֵין עַל מָה לָתֵת אֶת הַדִּין כִּי אֵין אַחֲרִית בַּשַּׁחַת. רִיק וַאֲבַדּוֹן יִשְׁכְּנוּ שָׁם לְעוֹלָם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא. וְעַל אַף זֹאת דָּבַק בַּחַיִּים, וְלָחַם עֲלֵיהֶם בְּפִכָּחוֹן, בְּאֹמֶץ, בִּגְבוּרָה, וּלְלֹא מוֹרָא. יִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר בֶּן הָאָדָם עַל כִּי יָדַע כִּי רַק בּוֹ מְצוּיָה מִדַּת הָרַחֲמִים. עַל כִּי קִוָּה, הֶאֱמִין, וְשָׁאַף לָשִׁית שָׁלוֹם עַל הָאָרֶץ בְּיוֹדְעוֹ שֶׁרַק עָלָיו וְעַל שֶׁכְּמוֹתוֹ מוּטֶלֶת מִצְוָה זוֹ וְאֵין אַחֵר זוּלָתָם שֶׁיָּשִׂימוּ שָׁלוֹם עַל הָאָרֶץ וְעַל כָּל יוֹשְׁבֶיהָ.
עַל כָּל אֵלֶּה וְעוֹד יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ, יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח, יִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר, וְיִתְעַלֶּה בֶּן הָאָדָם, שִׁמְעוֹן בֶּן מִרְיָם וְשָׁאוּל, בַּעֲלִי, אַב יְלָדַי, נָעֲמָה וְנָדָב לְנֶצַח נְצָחִים, לְעוֹלָם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא. וְאָנוּ כָּאן, הַנּוֹתָרִים: נִדְהָמִים, נְטוּשִׁים, וְגַלְמוּדִים.
לוּ נִמְצָא — בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב — מָעוֹן נָאוֹת לְשַׁכֵּן בּוֹ אֶת הַזִּכָּרוֹן. לוּ נִמְצָא, לוּ נִמְצָא מְנוּחָה נְכוֹנָה, מְנוּחָה נְכוֹנָה — לַגַּעְגּוּעַ.
טַלַּי אורנן
אני שנייה מנתק את העניין הרגשי- אישי שבו נאמר הקדיש ורוצה להתייחס לטקסט עצמו במובן החילוני שלו. לטעמי הניסוח שמנסה להתבסס על הקדיש המקורי יוצר חוסר אותנטיות, למרות הרצון ליצור טקסט הפוך בכוונותיו, עצם הניגון יתגדל ויתקדש וכו' מיד יוצר את ההקשר של הקדיש הדתי בקשר בל ינותק ולא מאפשר חיבור אמיתי ואותנטי לתוכן החילוני. כלומר, אדם שנמצא בטקס קבורה, קשה לו להתנתק רגשית, ולהקשיב למילים בצורה שכלתנית או אקדמית, ולכן הניגון הזה חזק פי מאה מהתוכן עצמו, ולצערי הניגון כל כך מזוהה עם הדת ועם גדולת אלוהים ואפסות האדם. גם הטרמינולוגיה בחלקה דתית כמו המילה "מצווה" או "לעולם ולעלמי עלמיא" שבכלל מנוגדת לתפיסה של העולם הזה, כי כאילו יש עוד עולמות חוץ מזה שאנחנו חווים אותו. לכן, כטקסט טקסי לא הייתי משתמש בו בטקס חילוני, ומחפש דרכים אותנטיות לבטא את הערכים ההומניסטיים
השבמחקאדם חילוני כל אדם (יהודי) חילוני שמע בימיו את הקדיש המסורתי הרבני, החיבור הריטואל הדתי דרך המילים הארמיות תוך היפוך המשמעות ותרגום הרעיון של אפסות האדם אל מול הנצח האפל הריק והדגשת הנכונות ללכת בדרך זו על אף אפסות התקווה נותנת לנוסח זה כוח אדיר, לא אלוהים כאן הגדול והגיבור אלה האדם.
השבמחקאני אוהב את הקדיש המיוחד הזה שלחברה טלאי אורנן לכבודו ולזכרו של שמעון בן זוגה שנפטר.אני חושב ומרגיש שיצירה תרבותית מסורתית ומתחדשת, חייבת לחבר בין ישן לחדש באופנים שונים, ואחד האופנים הוא שימוש בכלי ישן תוך יצירת תוכן חדש ורלבנטי לנו. דוקא השימוש במבנה האופייני של הקדיש המסורתי עם התוספות ההומניסטיות של טלי, יוצר מרקם נפלא של כזה ראה חודש.לי אין צורך בהפרדה קטגורית בין דתי לחילונים בכל רגע נתון, לי יש צורך השילובים יצירתיים.מאיר
השבמחק