יום רביעי, 19 ביוני 2024

טקס בר מצווה יהודי-חילוני בכותל המערבי

ליאור, בן להורים ישראלים שחיים בחוף הצפון מערבי של ארה"ב. גדל בארה"ב והוא בן התרבות האמריקאית. מכיוון שדיבר עם הוריו עברית מאז שנולד הוא יודע לדבר עברית, הוא יודע לקרוא עברית בצורה בסיסית. הוא לא לומד בצורה מסודרת תרבות עברית ומקרא כמו שעושים במה שקרוי "סאנדיי סקול". 
הוריו פנו אלי,
כשנה לפני, כדי להכין אותו לקראת טקס בארץ. הכל כבר היה מוכן ואז פרצה המלחמה ולא היה ברור מתי ואיך ייערך הטקס. בינתיים נפגשתי עם ליאור בווידאו בצורה עיתית, עבדנו על פרשת "תולדות" שעיקרה הוא הסיפור של יעקב ועשיו הוויתור על הבכורה וגניבת ברכת הבכור. ליאור עשה שני דברים עיקריים בטקס: הראשון הוא הדבר החשוב, לאחר שלמדנו את הפרשה בצורה מעמיקה ליאור החל לשאול שאלות ודן עם המשפחה על מה קורה בסיפור בעיקר השאלה מהו הדבר הכון לעשות, גם אם הוא לא צודק. כאשר הכוונה לברכה שניתנה ליעקב שהתחפש לעשיו במצוות רבקה. סביב השאלה הזו כתב ליאור דבר תורה. הדבר השני שעשה הוא ללמוד לקרוא בהגיה נכונה את פסוקיו לעליה לתורה.
לאחר ביטולים והתלבטויות, מבצע בר המצווה יצא לדרך כ-8 חדשים לאחר פרוץ המלחמה. המפחה מארה"ב הגיעה, המשפחה מהארץ הגיעה והיינו כ-20 אנשים. התחלנו עם סיור במוזיאון מרכז דוידסון ובחפירות הכותל ולאחר מכן ערכנו טקס שכלל עליה לתורה וברכות. המגבלה הלא מתוכננת היחידה הייתה שהטמפרטורות באותו יום נשקו ל-40 מעלות בשמש.
התגברנו על כל הקשיים וערכנו טקס שהיה משמעותי לליאור ולמשפחה. לאחר הטקס, המשפחה הלכה לרחבת התפילה מרכזית בכותל שם ביקש הסבא שחתן בר המצווה יניח תפילין. הנשים הלכו לעזרת הנשים והגברים לעזרת הגברים.
לאחר מכן נסעה המשפחה למסעדה בממילא ושם היו המשך הברכות והמצגת המסורתית. אחת ההפתעות הייתה כשסיפרתי לכולם שזו לא סתם מסעדה, היא ממוקמת באחד המקומות ההיסטוריים בירושלים: בית שבו לן הרצל בשנת 1898, כאשר ביקש להיפגש עם קיסר גרמניה וילהלם השני, בביקורו בירושלים.
למרות החום הכבד, היה נעים טעים ובעיקר טקס משמעותי שיצר זיכרון לדורות  עבור המשפחה.

יום שני, 17 ביוני 2024

קליפ שבירת הכוס מתוך החתונה של קטיה ובוריס

לקטיה ובוריס ערכתי טקס נישואין יהודי חילוני בסוף מאי 2024, אנחנו עדיין בעיצומה של המלחמה. החתונה שלהם הייתה ייחודית מכמה סיבות. הם זוג מבוגר יחסית, ולקטיה כבר יש ילד מנישואין קודמים. החתונה הייתה מצומצמת וקטנה, רק למשפחה ולחברים הקרובים והמיקום היה גם הוא ייחודי: ביקב קטן במושב בשפלת יהודה. מקום שאינו אולם אירועים, אלא מרכז מבקרים של היקב. הזוג התלבט כיצד לערוך את הטקס משום שיש להם דחיה טבעית מהממסד והם לא ידעו כיצד לשלב את התרבות היהודית בתוך הטקס. לא רק זאת, מכיוון שאין אולם אירועים הרי שלא היה די ג'יי וודאי שאין חופה, לא מסורתית, נישאת ולא נייחת כמנהג אולמות האירועים בהם נהוג "לשכור" עיצוב מיוחד של חופה עומדת. הצעתי להם מנהג יהודי עתיק יומין  - שני בני הזוג מתעטפים בטלית. בתחילת הטקס הזמנתי שני חברים שלהם שהחזיק משתי כנפיה של הטלית, פרשו בתחילה מעל לראשם של בני הזוג, אנרתי ברכת שהחיינו חילונית: "ברוך עמל כפינו שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה" ולאחריה החברים פרשו את הטלית על כתפי שני בני הזוג והם עמדו עטופים בטלית לאורך הטקס, לבדם מול משפחתם מלבד הרגע בו האימהות השקו מכוס האירוסין. אבל מבחינתי רגע השיא של הטקס היה בשבירת הכוס ולכן הבאתי גם את קטע הוידאו המצורףולכן הבאתי גם את קטע הוידאו המצורף. אולי קשה להבחין, אבל, מכיוון שאני עמדתי קרוב, אני יכול להעיד. לאחר שהחתן אמר את הפסוק המסורתי מתהילים קל"ז מבחירה שלו, הוא שבר, המוסיקה שנוגנה הייתה: "Highway to Hell" של AC/DC... אבל אז הם התנשקו, זה היה הרגע! הנשיקה הייתה כל כך ארוכה ועמוקה שנאלצתי לרמוז להם שמתישהו הם צריכים להתנתק כדי לאפשר לאורחיהם לגשת אליהם ולברכם. האינטימיות במעשה שלהם הייתה אדירה. הם נכנסו תחת שמיכת האהבה שהייתה הטלית והתנשקו נשיקה של תשוקה ואהבה. לבבי התרונן באותו רגע ואמרתי לעצמי שהטקס הצליח.