פרופסור יהודה באואר זצ"ל בשאלת הקשר בין הקמת ישראל לשואה

מותו של פרופסור יהודה באואר, ב-18.10.2024, נדחק מהכותרות בימים אלו של מלחמה. בימים כתיקונם הוא היה זוכה להרבה יותר מאזכור בכמה עמודים אחוריים. אבל, אין ספק שהיה אחד מהקולות החשובים בחקר השואה, הומניסט גדול ואחד התומכים הגדולים של היהדות החילונית הומניסטית. זכיתי לשמוע אותו מספר פעמים. רציתי להביא מנקודת מבטי הצנועה את אחת השאלות שהעסיקה אותי מאז ומתמיד: האם השואה הביאה להקמתה של מדינת ישראל?

באואר זצ"ל התייחס אליה לפחות בארבעה מקומות (ראו המקורות מטה). אולי יש עוד, אבל אלו המקומות שמצאתי. פעם אחת אפילו שאלתי אותו ישירות על כך. אני אצטט מעמדתו שהשפיעה מאד על החשיבה שלי בנושא. כך הוא כותב במאמרו ב"עיונים", המתייחס למה שכתב בספרו מ-2001:

"לא מצאתי כל הוכחה לכך שבשנת 1947 הצביעו מדינות העולם בעד חלוקת ארץ ישראל מתוך ייסורי מצפון כלשהם שהתעוררו בהן בעקבות השואה, כלומר שאין כל קשר ישיר בין השואה להקמת המדינה... השפעתה של השואה על הקמת המדינה היתה עקיפה ולא ישירה, ושלמעשה השואה כמעט מנעה את הקמת המדינה. הנוסחה היא: יותר שואה, פחות מדינה. לו נמשכה המלחמה, חלילה, עוד שנה או שנתיים, היו שורדים ממנה עוד פחות יהודים, ואולי לא היה נוצר הלחץ של שארית הפלֵטה על המערכת הבין–לאומית. לחץ זה היה לו משקל רב מאוד בהכרעות של 1947. לכן לא השואה, אלא הניצולים ממנה, היו לגורם משמעותי ביותר בייסוד מדינת ישראל".

ובתשובה למוחמד בכרי במאמר דעה ב"הארץ":

"דבריך מבוססים כנראה גם על האגדה שישראל קמה בשל תחושת האשם של "העולם" על רצח היהודים במלחמה. ולא היא. כיום פתוחים בפנינו הארכיונים של 1945-1948. בריטניה התנגדה למדינה יהודית, וכן משרד החוץ האמריקאי. אנשיו הציעו עוד במארס 1948 לא לחלק את הארץ לשתי מדינות אלא להקים בה פרוטקטורט אנגלו-אמריקאי שימשיך את מדיניות הספר הלבן הבריטי משנת 1939, שעיקרה היה מסירת הארץ, כעבור עשר שנים, לידי האוכלוסייה הערבית".

בכך יהודה באואר מנפץ את המיתוס שמדינת ישראל הוקמה בגלל השואה ושאומות העולם תמכו בהקמת המדינה בגלל רגשות האשם בעקבות השואה. זהו מיתוס שאני ורבים גדלו עליו במערכת החינוך. המיתוס של החיבור בין שואה לתקומה הוא נכון אבל לא בגלל השואה, אלא למרות השואה. התקומה הייתה בגלל תכנית סדורה שהחלה הרבה לפני שהתבררו ממדי ההשמדה. הודות למהלכים מדיניים והודות לכך שהיה לנו כח מגן. כלומר, המדינה הוקמה הודות לחזון ומעש של אנשים שפעלו לשם כך.

מקורות:

• יהודה באואר, "השפעת השואה על העם היהודי" 1983, בתוך: דן מכמן ויחיעם ויץ, בימי שואה ופקודה, יחידה 12 בקורס, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה.
• Yehuda Bauer, "Rethinking the Holocaust", 2001, Yale University Press
• יהודה באואר, "האם הביאה השואה להקמת מדינת ישראל", עיונים בתקומת ישראל , 12 תשס"ב , 2002  עמ' ,654-653.
• יהודה באואר, "לא בגלל השואה - למרות השואה - מכתב גלוי למוחמד בכרי, בעקבות דבריו על הקשר בין השואה לנכבה בטקס יום הנכבה באוניברסיטת תל אביב", 23.5.2012, מאמר דעה ב"הארץ"

האם ניתן להכריע ארגון טרור?

 פרשן קטן אני, ולא מבין כלום בכלום. אבל, אחת הטענות החוזרות על עצמן היא שאין אפשרות לחסל ארגון טרור. אני מסכים שאין אפשרות לחסל באופן מוחלט, אבל הכל תלוי בתנאים ובנסיבות. למשל, את חמאס אי אפשר לחסל כי חמאס זה רעיון. בנוסף, חמאס שולט בטריטוריה מוגדרת ואין מעליו מדינה, או סמכות אחרת שהוא כפוף לה. הוא יכול לעשות כרצונו.

בניגוד לחמאס החיזבאללה הוא ארגון טרור שהקים מדינה בתוך מדינה. הוא חלק ממדינת לבנון ובניגוד לחמאס יהיו רבים בתוך לבנון שישמחו שייעלם. המטרה שלמענה יצאו למלחמה היא "סולידאריות עם פלשתין", בסוגריים: השמדת ישראל. המטרה הזו לא רק שלא מושגת, היא מתחילה להיראות מוזרה יותר ויותר לתומכי חיזבאללה בדרום, שמתחילים לשאול את עצמם: "האם את כל הבלאגן הזה עשינו בשביל הפלשתינים?". כאן נכנסת לתמונה ההיסטוריה עתיקת היומין בין הסונה לשיעה. השיעים תמיד היו ציר התנגדות לסונה. אין להם באמת אינטרס לעזור לפלשתינים, אלא רק לקדם את האינטרס העצמי שלהם והוא השמדת ישראל, או לפחות להכאיב לה על ידי כיבוש שטחים, הריגת אזרחים, השמדת בסיסי צבא והשתלטות על משאבים כמו שדות הגז, מים וקרקע. המלחמה הזו פרצה ללא תכנון והחמאס מלכד את החיזבאללה לתגובה.

אילו היו שואלים אותי את השאלה האם אפשר להכריע את החיזבאללה, לפני חודש, וודאי שהתשובה הייתה שלא ניתן. אבל במספר מהלכים טקטיים מבריקים ישראל הצליחה לעשות כמה דברים חשובים מאד שמקרבים מאד את ההכרעה, שימו לב שלא כתבתי חיסול. הכרעה משמעותה כניעה וקבלת הסדר דיפלומטי שבסיסו החלטת מועצת הבטחון של האו"ם 1701, משודרג.

הטקטיקה הצה"לית מהשמיני באוקטובר, בצורה אקטיבית, הייתה חיסול נקודתי של חוליות ומשגרים וחיסול של ניסיונות חדירה לגבול. לאחר זמן מה החלו תקיפות עומק של בסיסים ומתקנים של החיזבאללה בעומק לבנון, באזור דמשק. וגם בדחייה בביירות בינואר 2024, החלו חיסולים ממוקדים של מפקדים בעיקר כאלו שקשורים לחמאס ולחות'ים, אבל גם מפקדים בדרגים נמוכים, בעיקר מפקדי גזרות ואזורים, של החיזבאללה.

בצורה איטית וממוקדת צה"ל החל לחסל מפקדים יותר בכירים, להפציץ מהאוויר מטרות ברחבי לבנון וסוריה. ההתכתשות ההדדית נמשכה. עד לספטמבר 2024 שם צה"ל החל לשנות את הטקטיקה שלו. הפעולה המשמעותית הראשונה הייתה ב-8.9, ההתקפה על מרכז CERS ומפעל לייצור טילים מדויקים תת-קרקעי של משמרות המהפכה של איראן. מסוקים צבאיים הנחיתו כוחות מיוחדים ישראלים שהשתלשלו ממסוקים באמצעות חבלים במקום, בהגנת מסוקי קרב וכטב"מים שמנעו מכוחות צבא סוריה להתקרב לאזור. הפעולה נמשכה כשעה, במהלכה הכוחות לקחו בשבי בין 2 ל-4 קצינים איראנים ואספו ציוד ומסמכים חשובים ולאחר מכן מיקשו אותו מבפנים והשמידו אותו.

ב-17 בספטמבר הממשלה הוסיפה מטרה חדשה למלחמה: השבת האזרחים בבטחה לבתיהם בצפון. בשעות אחר הצהריים, הייתה התפוצצות מתואמת של מכשירי הזימוניות מרשת הקשר של פעילי חיזבאללה, שנמשכה כחצי שעה. אלפי פעילי חיזבאללה שנשאו את הזימוניות על גופם, נפצעו בדאחייה בביירות בירת לבנון, ובאזורים נוספים ובהם הר הלבנון, וגבולה הדרומי עם ישראל. אחד מהפצועים הוא שגריר איראן בלבנון שנפגע בעיניו. לפחות 52 אנשים נהרגו ועוד כ-4,000 נפצעו, מהם לפחות 400 באופן קשה, כתוצאה מפיצוץ מכשירי הקשר. לפי דיווחים בסוריה 18 מפקדים בחיזבאללה נפצעו מהתפוצצות המכשירים, 6 מהם במצב קשה ו-7 נהרגו, בנוסף לפי אותם דיווחים 19 חיילים של משמרות המהפכה נהרגו. סגן מזכ"ל חיזבאללה נעים קאסם היה בין הנפגעים. בנוסף איבראהים עקיל נפצע מפיצוץ ביפר, הוא שוחרר ב-20 בספטמבר מבית החולים מספר שעות לפני שנהרג על ידי צה"ל.

ב-18 בספטמבר, החל מהשעה 17:00, התפוצצו מכשירי קשר רבים בדאחייה בביירות ובדרום לבנון, מדגם שונה מהזימוניות שהתפוצצו יום לפני כן. בסך הכול מפיצוצי מכשירי הקשר ביום זה נהרגו 20 בני אדם ונפצעו למעלה מ-400 אנשים. לאחר גל זה אנשי חזבאללה התחילו לגרש באלימות את כוח השלום של האו"ם מלבנון, במטרה לסלק את הנוכחות של כוח זה מלבנון.

ב-24 בספטמבר בשעות אחר הצהריים, הרג צה"ל את אבראהים קובייסי, ראש מערך הטילים של חזבאללה ואת שאר צמרת יחידת הטילים של חזבאללה, בדאחייה של ביירות.

ב-26 בספטמבר צה"ל תקף בדאחייה בביירות והרג את מפקד היחידה האווירית של חזבאללה. בגבול סוריה–לבנון צה"ל תקף תשתיות שבהן חזבאללה השתמש להעברת אמל"ח לצפון לבנון ודרום לבנון.

ב-27 בספטמבר, בערב, צה"ל תקף את המפקדה המרכזית של חזבאללה בלבנון, שנמצאת באזור דאחייה בביירות. בתקיפה קרסו לפחות 6 מבנים ולפי הערכות כ-300 אנשים נהרגו. בתקיפה נהרגו מזכ"ל הארגון חסן נסראללה ועלי כרכי. בנוסף יש דיווחים שלפיהם נהרגו גם האשם ספי א-דין היורש של נסראללה ונעים קאסם, הסגן שלו, אבל זה עדיין לא וודאי.

למעלה מניתי את הפעולות המרכזיות, בעיני, לעת כתיבת שורות אלו, אם תרצו פרוט רב יותר אפשר לראות כאן.

הדרג הבכיר של חיזבאללה שחוסל

הפעולות שהוזכרו מחזקות תשובה חיובית לשאלה בדבר האפשרות להכריע את החיזבאללה על ידי התוצאות הבאות:

1. חיסול דרג ההנהגה הבכיר. ראו בתרשים.
2. חיסול מרכז הייצור של טילים מדויקים.
3. חסימת שרשרת האספקה של נשק ותחמושת מסוריה ועיראק.
4. חיסול רשת הקשר הארגונית.
5. חיסול הפיקוד והשליטה.
6. חיסול כ-50% מהתחמיש הרקטי המיועד לשיגור.
7. הוצאה מפעילות של אלפים במתקפת הזימוניות ומכשירי הקשר. בעיקר דרגי ביניים.
8. חיסול מאות חיילים פשוטים.
9. בריחה של אלפים מחברי הארגון מלבנון לסוריה ועיראק, במהלך ההפצצות.
10. חדירה מודיעינית עמוקה לתוככי הארגון.
11. חדירה לתוך מערכות הקשר של המדינה הלבנונית כדי להבטיח את חסימת האספקה האווירית מאיראן.
12. הרתעה שעיקרה גורם ההפתעה. כנראה שיש דברים רבים נוספים שצה"ל נושא באמתחתו.

מכיוון שהדברים מתפתחים תוך כדי כתיבת השורות האלה, אין וודאות שאכן חיזבאללה יוכרע. לכל אחד יש תחליף. גם לנסראללה. אולי אפילו גרוע ממנו. בנוסף, ההערכות על מספרי חברי חיזבאללה הוא בין 50-100 אלף. חיזבאללה, איראן ושאר בעלי הברית שלהם, עדיין לא הגיבו, לא באומר ולא במעשה. הכל תלוי בשאלת התגובה, האם הם ילכו עד הסוף למלחמה כוללת, או שיהיו מוכנים להסדר מדיני שינתק את הציר הצפוני מהחמאס ונוכל להחזיר את התושבים בצפון לבתיהם.

דבר תורה לפרשת ניצבים תשפ"ד

הפסוקים הפותחים של פרשת ניצבים: 

"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל. טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ. לְעׇבְרְךָ בִּבְרִית יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם. לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם  לוֹ לְעָם וְהוּא יִהְיֶה לְּךָ לֵאלֹהִים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב. וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת הָאָלָה הַזֹּאת. כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם". (דברים כ"ט, ט'- י"ד).

בפרשתנו אנחנו רגע לפני הכניסה לארץ, משה יודע שהקץ קרוב והוא מחזק את המורשת שלו על ידי ברית נוספת בין אלוהים לעם ישראל. שלוש בריתות נכרתות בין אלוהים לעם: הראשונה במעמד הר סיני, השנייה כאן, בערבות מואב, לפני הכניסה לארץ. והשלישית, אחרי הכניסה לארץ, כאשר יהושע מחדש את הברית בהרי גריזים ועיבל. למה צריך כל כך הרבה בריתות? הרבה קולמוסים נשברו בניסיון לענות על כך ויש הרבה תשובות כמו למשל שברית סיני נכפתה הר כגיגית ואילו הבריתות האחרות הן מ"בחירה חופשית", כי הן ניתנות לאחר שהעם מנוסה כבר 40 שנה בחוקים שניתנו, ועבר את הניסיונות והתלאות במסע במדבר וכדומה.

אבל עניינו בפרשה היום הוא לדבר על מה שעולה דווקא מהפסוקים הראשונים של הפרשה: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם", והמילה המעניינת כאן היא: "כֻּלְּכֶם". אין צורך לשאול למה הכוונה כי מיד מפורט: "רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל. טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ" ולא רק אלה שנוכחים פיזית במעמד, גם אלו שפיספסו את המעמד: "וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם", אולי בגלל שקיבלו אישור מחלה, יום חופש, יום בחירה, חופשת לידה וכדומה... אבל, רוב הפרשנים מסכימים שהכוונה היא לאלו שעדיין לא נולדו. כלומר, הברית מחייבת את הדורות העתידיים.

הברית עצמה אינה בדיוק מופת של בחירה חופשית, כי תוכנה הוא בחירה בין חיים למוות ואין באמת בחירה אמיתית. אבל השיטה היא המעניינת, והיא חוזרת על עצמה בתורה פעמים רבות, שיטת השוויון בפני החוק. כולם עומדים באותה הברית, מול אותם חוקים ומול אותן סנקציות. זה כתוב במפורש בשני מקומות בספר במדבר: "חֻקָּה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר וּלְאֶזְרַח הָאָרֶץ" (פרק ט' פסוק י"ד), "תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם" (פרק ט"ו פסוק ט"ז). ונרמז פעמים רבות בחוקים אחרים, אפילו בעשרת הדיברות.

הגישה הזו השפיעה על היווצרותה של הדמוקרטיה המערבית המודרנית וגם על הערכים שכוננו את מדינת ישראל כמו למשל במגילת העצמאות: "מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין." ובנוסף על החוק והמשפט במדינת ישראל. עקרון השוויון בפני החוק חשוב בדמוקרטיה פורמאלית, היינו לכל אחד ואחת יש קול שווה בבחירות, אבל במיוחד בדמוקרטיה מהותית. רבים מההוגים טוענים שלא רק שזהו ערך יסוד, אלא זוהי התכלית של חברה מתוקנת.

השוויון בפני החוק מתבטא בישראל היום בהעמדה לדין והרשעה של שועי ארץ כמו: ראשי ממשלה, נשיאים, בעלי הון ועוד. אבל בשנים האחרונות יש מתקפה על עקרון השוויון בפני החוק. כאשר מבקשים להעמיד הפליה והעדפה ללאום היהודי על פני אחרים בכל דבר כמו בחוק הלאום, בשלילת זכויותיהם האזרחיות של אנשים ש"אינם נאמנים", לא יהודים ויהודים כאחד, בשימוש במשטרה כנגד אזרחים שמוחים בצורה דמוקרטית נגד השלטון, במתן הכשר בחוק להוצאה מיידית להורג, ללא משפט, של בני אדם שנחשדו בפעולות טרור, ברמיסת הסטטוס קוו במקומות הקדושים לכל הדתות כדי להשתלט עליהם.

לטעמי השוויון בפני החוק הינו שאיפה מהותית מרכזית בחברה דמוקרטית ויהודית מתוקנת. המשמעות היום היא ללכת נגד הזרם הפופוליסטי של בדלנות ולאומנות יהודית, נגד המיית הבטן של "קול המון כקול שדי", נגד ההמונים שזועקים ביטויים כמו: "נקמה", "השמדה", "בגידה". השוויון בפני החוק הוא אבן היסוד שמחזיקה את פסיפס השבטים הישראליים יחד. זהו הבסיס לכל זכויות האדם. לטעמי זו התכלית של מדינה המושתתת על ערכי התורה. הדבר הזה דורש היום, בזמן מלחמה, רצון, החלטיות ודבקות בשמירת חוק ושוויון בפניו.

טקס בר מצווה יהודי-חילוני בכותל המערבי

ליאור, בן להורים ישראלים שחיים בחוף הצפון מערבי של ארה"ב. גדל בארה"ב והוא בן התרבות האמריקאית. מכיוון שדיבר עם הוריו עברית מאז שנולד הוא יודע לדבר עברית, הוא יודע לקרוא עברית בצורה בסיסית. הוא לא לומד בצורה מסודרת תרבות עברית ומקרא כמו שעושים במה שקרוי "סאנדיי סקול". 

הוריו פנו אלי,
כשנה לפני, כדי להכין אותו לקראת טקס בארץ. הכל כבר היה מוכן ואז פרצה המלחמה ולא היה ברור מתי ואיך ייערך הטקס. בינתיים נפגשתי עם ליאור בווידאו בצורה עיתית, עבדנו על פרשת "תולדות" שעיקרה הוא הסיפור של יעקב ועשיו הוויתור על הבכורה וגניבת ברכת הבכור. ליאור עשה שני דברים עיקריים בטקס: הראשון הוא הדבר החשוב, לאחר שלמדנו את הפרשה בצורה מעמיקה ליאור החל לשאול שאלות ודן עם המשפחה על מה קורה בסיפור בעיקר השאלה מהו הדבר הכון לעשות, גם אם הוא לא צודק. כאשר הכוונה לברכה שניתנה ליעקב שהתחפש לעשיו במצוות רבקה. סביב השאלה הזו כתב ליאור דבר תורה. הדבר השני שעשה הוא ללמוד לקרוא בהגיה נכונה את פסוקיו לעליה לתורה.

לאחר ביטולים והתלבטויות, מבצע בר המצווה יצא לדרך כ-8 חדשים לאחר פרוץ המלחמה. המפחה מארה"ב הגיעה, המשפחה מהארץ הגיעה והיינו כ-20 אנשים. התחלנו עם סיור במוזיאון מרכז דוידסון ובחפירות הכותל ולאחר מכן ערכנו טקס שכלל עליה לתורה וברכות. המגבלה הלא מתוכננת היחידה הייתה שהטמפרטורות באותו יום נשקו ל-40 מעלות בשמש.

התגברנו על כל הקשיים וערכנו טקס שהיה משמעותי לליאור ולמשפחה. לאחר הטקס, המשפחה הלכה לרחבת התפילה מרכזית בכותל שם ביקש הסבא שחתן בר המצווה יניח תפילין. הנשים הלכו לעזרת הנשים והגברים לעזרת הגברים.

לאחר מכן נסעה המשפחה למסעדה בממילא ושם היו המשך הברכות והמצגת המסורתית. אחת ההפתעות הייתה כשסיפרתי לכולם שזו לא סתם מסעדה, היא ממוקמת באחד המקומות ההיסטוריים בירושלים: בית שבו לן הרצל בשנת 1898, כאשר ביקש להיפגש עם קיסר גרמניה וילהלם השני, בביקורו בירושלים.

למרות החום הכבד, היה נעים טעים ובעיקר טקס משמעותי שיצר זיכרון לדורות  עבור המשפחה.

קליפ שבירת הכוס מתוך החתונה של קטיה ובוריס

לקטיה ובוריס ערכתי טקס נישואין יהודי חילוני בסוף מאי 2024, אנחנו עדיין בעיצומה של המלחמה. החתונה שלהם הייתה ייחודית מכמה סיבות. הם זוג מבוגר יחסית, ולקטיה כבר יש ילד מנישואין קודמים. החתונה הייתה מצומצמת וקטנה, רק למשפחה ולחברים הקרובים והמיקום היה גם הוא ייחודי: ביקב קטן במושב בשפלת יהודה. מקום שאינו אולם אירועים, אלא מרכז מבקרים של היקב. הזוג התלבט כיצד לערוך את הטקס משום שיש להם דחיה טבעית מהממסד והם לא ידעו כיצד לשלב את התרבות היהודית בתוך הטקס. לא רק זאת, מכיוון שאין אולם אירועים הרי שלא היה די ג'יי וודאי שאין חופה, לא מסורתית, נישאת ולא נייחת כמנהג אולמות האירועים בהם נהוג "לשכור" עיצוב מיוחד של חופה עומדת. הצעתי להם מנהג יהודי עתיק יומין  - שני בני הזוג מתעטפים בטלית. בתחילת הטקס הזמנתי שני חברים שלהם שהחזיק משתי כנפיה של הטלית, פרשו בתחילה מעל לראשם של בני הזוג, אנרתי ברכת שהחיינו חילונית: "ברוך עמל כפינו שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה" ולאחריה החברים פרשו את הטלית על כתפי שני בני הזוג והם עמדו עטופים בטלית לאורך הטקס, לבדם מול משפחתם מלבד הרגע בו האימהות השקו מכוס האירוסין. אבל מבחינתי רגע השיא של הטקס היה בשבירת הכוס ולכן הבאתי גם את קטע הוידאו המצורףולכן הבאתי גם את קטע הוידאו המצורף. אולי קשה להבחין, אבל, מכיוון שאני עמדתי קרוב, אני יכול להעיד. לאחר שהחתן אמר את הפסוק המסורתי מתהילים קל"ז מבחירה שלו, הוא שבר, המוסיקה שנוגנה הייתה: "Highway to Hell" של AC/DC... אבל אז הם התנשקו, זה היה הרגע! הנשיקה הייתה כל כך ארוכה ועמוקה שנאלצתי לרמוז להם שמתישהו הם צריכים להתנתק כדי לאפשר לאורחיהם לגשת אליהם ולברכם. האינטימיות במעשה שלהם הייתה אדירה. הם נכנסו תחת שמיכת האהבה שהייתה הטלית והתנשקו נשיקה של תשוקה ואהבה. לבבי התרונן באותו רגע ואמרתי לעצמי שהטקס הצליח. 

הקרב על קבוץ מגן מעיני חברי הקיבוץ

יותר מחצי שנה אחרי השבעה באוקטובר, ב-12.5.2024 הועלה הסרט על הקרב בקבוץ מגן כולל עדויות לוחמי כיתת הכוננות

וחברי קיבוץ, צילומים מטלפונים ניידים ומצלמות אבטחה. הסרט שנאסף, עובד ונערך על ידי חברי הקבוץ: אייל צורף, זוהר צורף וגל כרמיאלי, שופך אור בצורה ישירה על אירועי אותו יום מנקודת מבטם של אלו שחלקו את זיכרונותיהם. אני ראיינתי והעליתי תיעוד כבר בשבועות שלאחר ה-7.10, בשיחה עם מפקד כיתת הכוננות, עידו יקיר, ולאחר מכן דיברתי על האירועים עם רבים מחברי מגן. שהרגישו שהתיעוד שקיים חלקי ולא מספק, ולכן עשו מאמץ מעורר פליאה ומרגש להעלות את התיעוד הקרוב ביותר למציאות, בצורה כרונולוגית וגראפית. ממליץ לראות את הסרט המרגש והמצמרר שכותרתו: "הקרב על מגן".

תפילה חילונית לשלום המדינה יום העצמאות תשפ"ד 2024

את התפילה כתבתי לכבוד יום העצמאות ה-60 של מדינת ישראל ביום העצמאות תשס"ח 2008, מאז היא עברה קצת שכתובים. ביום העצמאות הזה היא שולבה באסופות של היהדות החילונית, ראו את תמונת הדף המצורפת וגם באתר היהדות הרפורמית, בעברית ומתורגמת לאנגלית. אני אביא את הטקסט גם כאם ואת הקישורים.

התפילה בעברית (קישור לאתר התנועה הרפורמית):

שֶׁתְּהֵא מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, בִּשְׁנַת ע"ו לְעַצְמָאוּתָהּ, לִכְלֵי רָאוּי לְחַיִּים טוֹבִים לְכָל תּוֹשָׁבֶיהָ.

שֶׁיִּשְׂרְרוּ בָּהּ הָאַהֲבָה, הָרֵעוּת וְהָאַחְוָה, שֶׁיִּרְחֲקוּ מִמֶּנָּה שִׂנְאָה אֵיבָה וְקִנְאָה.

וַתִּמָּלֵא רֹגַע, שָׁלוֹם, שַׁלְוָה וְשִׂגְשׂוּג.

מִי יִתֵּן וְתָמִיד תְּהֵא אוֹר לַגּוֹיִים.

שֶׁנַּגְשִׁים בִּמְלוֹאוֹ אֶת חֲזוֹנָם שֶׁל מְיַסְּדֶיהָ כְּפִי שֶׁנֻּסַּח בִּמְגִלַּת הָעַצְמָאוּת:

"מְדִינַת יִשְׂרָאֵל תְּהֵא פְּתוּחָה לַעֲלִיָּה יְהוּדִית וּלְקִבּוּץ גָּלֻיּוֹת; תִּשְׁקֹד עַל פִּתּוּחַ הָאָרֶץ לְטוֹבַת כָּל תּוֹשָׁבֶיהָ; תְּהֵא מֻשְׁתָּתָה עַל יְסוֹדוֹת הַחֵרוּת, הַצֶּדֶק וְהַשָּׁלוֹם לְאוֹר חֲזוֹנָם שֶׁל נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל; תְּקַיֵּם שִׁוְיוֹן זְכֻיּוֹת חֶבְרָתִי וּמְדִינִי גָּמוּר לְכָל אֶזְרָחֶיהָ בְּלִי הֶבְדֵּל דָּת, גֶּזַע וּמִין; תַּבְטִיחַ חֹפֶשׁ דָּת, מַצְפּוּן, לָשׁוֹן, חִנּוּךְ וְתַרְבּוּת; תִּשְׁמֹר עַל הַמְּקוֹמוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל כָּל הַדָּתוֹת; וְתִהְיֶה נֶאֱמָנָה לְעֶקְרוֹנוֹתֶיהָ שֶׁל מְגִלַּת הָאֻמּוֹת הַמְּאֻחָדוֹת".

בְּרוּכִים עוֹשֵׂי הַשָּׁלוֹם וְהַחוֹתְרִים לְדוּ קִיּוּם בֵּין הָעַמִּים.

בְּרוּכִים הַשּׁוֹמְרִים עַל הַחֹפֶשׁ וְהַדֵּמוֹקְרַטְיָה.

בְּרוּכִים הַשּׁוֹקְדִים עַל בִּטְחוֹן הַמְּדִינָה.

תְּחַזֵּקְנָה יְדֵי הַמְּגִנִּים בְּעֹז וּבִגְבוּרָה.

מִי יִתֵּן וְיָשׁוּבוּ בְּשָׁלוֹם כָּל הַשְּׁבוּיִים וְהַנֶּעֱדָרִים.

בְּרוּכִים אַתֶּם תּוֹשָׁבֵי הַמְּדִינָה הַמְּקַיְּמִים אֶת הַמְּדִינָה בְּאֶבְרַת חַסְדֵיכֶם, וּבְיָגִיעַ כַּפֵּיכֶם. שִׁלְּחוּ אוֹרְכֶם וַאֲמִתְּכֶם לְרָאשֵׁי הַמְּדִינָה, שׁוֹפְטֶיהָ וְנִבְחָרֶיהָ, וּתְקָנוּם בְּעֵצָה טוֹבָה לְנַהֵל אֶת הַמְּדִינָה בְּיֹשֶׁר, בַּהֲגִינוּת וּבְאַהֲבָה.

בָּרוּךְ עֲמַל כַּפָּיו שֶׁל הָאָדָם הַיּוֹצֵר, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיַּמְנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה, לִחְיוֹת בִּמְדִינָתֵנוּ.

התפילה מתורגמת לאנגלית (קישור ל-pdf):

In its 76th year as an independent nation, may Israel be a worthy vessel for a good life for all its inhabitants. May it flourish in the spirit of love, friendship, and fellowship that will distance it from hatred, enmity, and jealousy. And may it enjoy ample quiet, peace, calm, and prosperity.

May Israel always be a light unto the nations.

May we embody in full the vision of its founders, as expressed in the Declaration of Independence:

“THE STATE OF ISRAEL will be open for Jewish immigration and for the Ingathering of the Exiles; it will foster the development of the country for the benefit of all its inhabitants; it will be based on freedom, justice and peace as envisaged by the prophets of Israel; it will ensure complete equality of social and political rights to all its inhabitants irrespective of religion, race or sex; it will guarantee freedom of religion, conscience, language, education and culture; it will safeguard the Holy Places of all religions; and it will be faithful to the principles of the Charter of the United Nations.”

Blessed be those who make peace and strive for coexistence between peoples.

Blessed be those who defend freedom and democracy.

Blessed be those who defend the nation’s security.

Strengthen the defenders with might and heroism.

May all the captives and missing persons return home safely.

Blessed are you, the residents of Israel, who sustain this nation through your mercy and hard work. Send your light and truth to the leaders of the nation, to its judges and elected officials, and correct them with good advice that they might guide the nation in honesty, decency, and love.

Blessed be the labor of the human who works and creates, which has kept us alive and sustained us and enabled us to reach this time, to live in our own state.