"אספר לכם סוד, אבל אל תגלו לאף אחד, בוודאי לא למישהו מהמחנה של הנאורים (הסימן המזהה אצל רובם: עיסוק בבעיות שלא קיימות באופן היסטרי) - בישראל יש הפרדה בין דת למדינה, כפי שיש בכל מדינה דמוקרטית. לא יכול להיות אחרת. הנה לדוגמא: בדת היהודית על פי הפרשנות האורתודוכסית הרווחת אצל אזרחים ישראלים דתיים, אסור לאכול בשר וחלב, אסור לנסוע בשבת, וחובה להתפלל שלוש פעמים ביום. והנה לצידם יש אינספור אזרחים ישראלים, חלקם דתיים, שנוסעים בשבת (לאצטדיון טדי אבל את הכרטיס קונים באמצע השבוע כי אסור לעשות שימוש בכסף בשבת, רק לנסוע לאצטדיון ולפני זה לים), בישראל אינספור עסקים מבשלים בשר בחלב ומגישים אותו, ואפילו דתיים לא מקפידים תמיד על שלוש תפילות ביום. והנה כל זה מתרחש מבלי שלמדינה כמדינה - הישות בעלת המונופול על האלימות - עושה עם זה משהו. אכילת מזון לא כשר לא מופיעה בספר החוקים של ישראל, כך גם לא שמירת השבת במובן האמור (איסור נסיעה), ועוד ועוד. אבל אם אפשר כאמור לייצר בעיות של קיימות, להציגן בהיסטריה ולמנף מתוך שני צעדים אלו הרגשת עליונות מוסרית, צדקנות וכל השאר, אז למה לא". (ההדגשות שלי נ.ג.)
כמו שאומרים הגששים "נפלתי בכסא מרצפה" כשקראתי את זה ומיד עניתי שלא ייתכן שכתב את המילים האלה, מילא מילות הנאצה: "המחנה של הנאורים" ודומותיהן, כאילו כדי להראות את הצביעות, אבל להתכוון ממש שאין הפרדת?... אז פשוט פירטתי בתגובה מספר חוקים ככתבם וכלשונם כדי להדגים שאין בישראל הפרדת. חשבתי שאולי צחק או משהו, אבל בהכירי אותו, הוא בעל חוש הומור מוגבל (וזה האד הומינם היחיד בו אשתמש) הוא ענה לי ברצינות תהומית:
"לרוב מה שכתבת כאן קוראים פוליטיקה. כל מה שכתבת כאן הוא חלק מהמציאות הכוללת גם את ההפך הגמור, תעבור נקודה נקודה לא לפני שתשלב את בלוטת ההגינות והיושרה להילוך ראשון. אתה זכור לי כאיש אינטליגנט וטוב ולכן אין לי ספק שאתה מסוגל. ולכן, במבט כולל, כלומר בניכוי הונאה והיסטריה, התיזה שלי עומדת. מה לעשות".
כלומר, זו ממש "תיזה" שיש הפרדת בישראל. אז בואו נפריך אותה בשני מהלכים. הראשון, נבדוק את המצב הקיים המהלך ולאחר מכן נבדוק מה המצב הרצוי, או מה המודל שמתכוונים אליו בהפרדת.
במצב הקיים במדינת ישראל אין חוקה ואין גם חוק יסוד המגדיר את הפרדת הדת מהמדינה, ובפועל אין הפרדה בין דת ומדינה בישראל. יש מספר חוקים מרכזיים שמדגימים זאת:
1. מעמד אישי ונישואין
חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953: קובע כי נישואין וגירושין של יהודים בישראל ייערכו על פי דין תורה ובשיפוטם הבלעדי של בתי הדין הרבניים. אין בישראל מסלול לנישואין אזרחיים.
חוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי ענישה): מעניק למערכת המשפט הדתית (יהודית, מוסלמית, דרוזית ונוצרית) סמכויות שפיטה מוכרות וממומנות על ידי המדינה.
2. שבת, מועדים ושירותים ציבוריים
חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951: קובע את השבת כיום המנוחה השבועי ליהודים (והימים המקובלים לפי הדת לא בני דתות אחרות), ואוסר על העסקת עובדים בשבת ללא היתר מיוחד מהמדינה.
חוק האיסור על גידול חזיר, תשכ"ב-1962 וחוק הרשויות המקומיות (הסמכה מיוחדת), תשמ"ז-1987 (חוק הבשר הנמוך/חזיר): מגבילים גידול ומכירת בשר חזיר באזורים מסוימים בארץ מטעמים דתיים.
חוק חג המצות (איסורי חמץ), תשמ"ו-1986: אוסר על בעלי עסקים להציג בפומבי חמץ למכירה או לצריכה במהלך ימי חג הפסח.
3. זהות, אזרחות וריבונות
חוק השבות, תש"ו-1950: מעניק לכל יהודי את הזכות לעלות לישראל ולקבל אזרחות. החוק משתמש בהגדרה הלכתית-דתית בבסיסו ("מי שנולד לאם יהודייה או שהתגייר, והוא אינו בן דת אחרת").
חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי (2018): מעגן ברמת חוק יסוד את אופייה של המדינה כמדינת הלאום של העם היהודי, כולל קביעת לוח השנה העברי לצד הלועזי, השבת וימי זיכרון רשמיים.
4. מוסדות דת, חינוך ותקצוב
חוק שירותי הדת היהודיים, תשל"א-1971: מוסדי את הקמתן ותקצובן של מועצות דתיות מקומיות במימון המדינה והרשויות המקומיות.
חוק חינוך ממלכתי, תשי"ג-1953: מקיים זרמי חינוך נפרדים הממומנים על ידי המדינה, ובהם החינוך הממלכתי-דתי והחינוך החרדי.
אולי יש עוד חוקים, אבל אני לא משפטן רק עשיתי בדיקה שטחית. לא העתקתי מילה ממצע של מפלגה ולא ציטטתי פוליטיקאי שרץ לבחירות. עשיתי דבר פשוט ציינתי עובדות שמראות שאין הפרדת בישראל - ציטטתי את החוקים שמראים זאת. לטעמי, אין דבר שהוא לא פוליטי, כל דבר שכותבים על מאבק על משאבים ציבוריים הוא פויליטיקה, אבל, לא כתבתי פוליטיקה מפלגתית, לא ציינתי למי להצביע או התייחסתי לאדם או מצע.
החלק השני הוא מה המודל שצריך לשאוף אליו בבניית מדינה דמוקרטית שמפרידה דת ממדינה. יש כמה מודלים על רצף, לא נכנס לכולם כדי לא לשעמם, רק ניתן את הקצוות: מצד אחד יש את החילוניות האגרסיבית שמיוצגת על ידי צרפת וטורקיה של אתאתורק שיש בה איסור על הצגת סמלים דתיים במרחב הציבורי (למשל). ובקוטב השני יש את ההכרה של המדינה בעדות דתיות ובאוטונומיה שלהן אותן מייצגות לדוגמא לבנון וישראל. לטעמי המודל האמריקאי של הפרדת הוא המודל שצריך לשאוף אליו כמדינת לאום (היהודי) דמוקרטית. משמעו שהמדינה אינה מעדיפה אף דת ואינה מממנת מוסדות דת, אך היא מאפשרת ביטוי דתי חופשי במרחב הציבורי (כגון לבוש דתי, סמלים כחלק מזהות המדינה) כל עוד אין בכך כפייה או עירוב של סמכויות שלטוניות. כמובן שהוגי דעות דתיים ושמרניים מתנגדים למודל בתואנה שאנחנו מקרה מיוחד. אפשר אולי להתפשר על הפרדת בסגנון בריטניה, או סקנדינביה שהם מודלים מתונים יותר מהאמריקאי. אבל, אני אמרתי מה דעתי. טועים החושבים שהפרדת בארה"ב פגעה בפולחן הדתי, נהפוך הוא, מידת הדתיות האמריקאית היא מהגדולות בעולם, אבל מה שמקודש לאומה האמריקאית הוא החופש לחיות את חייך ולנהל את זהותך לפי ההעדפה האישית.
אני מקווה שהצלחתי להדגים שאין הפרדת במדינת ישראל, והדגמתי זאת בעבר כשדיברתי על דברים מהחיים הפרטיים שלי, כמו הזכות להינשא בהתאם לאמונותיי. אני מניח שחברי התבלבל בין המונח "הפרדת", שלא קיים כמסגרת במדינת ישראל. לבין המונח "בחירה חופשית" פרטית, שכן קיים במדינת ישראל, כי אנחנו עדיין דמוקרטיה. אבל הבחירה החופשית האינדיבידואלית של הפרט היא במסגרת מגבילה במדינת ישראל, החוק שמערבב דת ומדינה נתן לי בחירה חופשית, למשל, כשרציתי להינשא בהתאם לתפיסתי החילונית הייתה לי בחירה חופשית: לא להתחתן ברבנות, לקבל מעמד חוקי של ידוע בציבור או, לנסוע לחו"ל ולהינשא בנישואין אזרחיים שהמדינה מחוייבת להכיר בתוקפם בגלל אמנות בינלאומיות. אבל זו בחירה חופשית מוגבלת ששמה אותי כאזרח סוג ב' יחסית לאזרחים יהודיים שמתחתנים ברבנות ומקבלים מעמד רשמי של נשוי/נשואה בתעודת הזהות, מקבלים את מלוא הזכויות המגיעות על פי חוק לעומת ידועים בציבור שמקבלים ססטוס חוקי חלש יותר שאינו רשום בתעודת הזהות ויש כמה זכויות שלא מגיעות להם. גם אם נישאתי בנישואין אזרחיים בחו"ל המשמעות היא שאהיה כפוף לרבנות הראשית במקרים של שינוי המעמד האישי. וזוהי לדוגמה, המגבלה של בחירה חופשית במסגרת שאין בה הפרדת.
