 |
| צילום: נרדי גרין |
כמעט מבלי שהרגשנו
שנה חלפה מאז פטירתו ללא עת של שקד, בנו של ידידי היקר הרב קובי וינר מקבוץ מזרע. באחת השבתות האחרונות התקיימה האזכרה לציון יום השנה. זה החל בטקס מרגש וקורע לב בבית הקברות של מזרע והמשיך בהתכנסות ב"עין שקד", פינת הנצחה יפייפיה במוסד החינוכי "עמקים-תבור" ששקד היה אחד מבוגריו. הפינה תוכננה ונבנתה על ידי האח אמיר ומעצב הנוף של המוסד, ארז. תוכלו לראות אותה בתמונות משמאל.
לאחר ההתכנסות היה טקס נוסף בו נישאו דברים והוקרנו סרטים בהם רואים את שקד. אני רוצה להביא חלק מהדברים שאמרו ההורים אורית וקובי מעל קברו של שקד.
 |
| צילום: נרדי גרין |
אורית: כוחות. מאיין ניקח אותם? אמירי ימשיך וישמע אותך קורא לו "אמירוס". מעיני ישמע אותך קורא לו יעמן. צפריריק ישמע אותך קורא לו "רוח סערה". אספי ישמע אותך קורא לו "אספניק". והם תמיד ידעו שבכינוי הזה מקופלים אהבה וכח . אמירי לקח ממך כח והציג תערוכה מרהיבה של צילום מעייני ישיר הערב , צפריריק כבר הודיע שהוא רוצה לנגן על תופים, ואספי אמר אני על סקפסופון כמו שקד. ואנחנו , אבא ששמע אותך קורא לו "כבוד הרב". קיבל בירושלים את ההסמכה. ואני – זכרתי בוקר בוקר את אחת השיחות האחרונות שלנו, ובהן בדייקנות רבה, ניתחת את המצב , על רקע הקשיים, ואמרת לי, "אמא, בעולם הקפיטליסטי, לא מעריכים את הדברים הנכונים, ואת עושה את הדברים החשובים והנכונים בחיים." ובכוח המילים האלו עמדתי בכתה והמשכתי את הדרך החינוכית בה אני מאמינה.
 |
| צילום: נרדי גרין |
במה זכית? זכית לאהבה אין סופית של אמא ואבא זכית לאהבה וקרבת נפש לאח בוגר זכית לאחים צעירים שאהבו והעריצו אותך זכית לסבים וסבתות מלטפים ללא גבול זכית לדודים ובני דודים שאתה מצליח ליצור עם כל אחד מהם שיחה זכית להמון,המון,חברים זכית למורים שהעריכו את יכולותיך ולא פחות את אישיותך זכית להנהיג זכית שתהייה לך מדריכה מהתנועה זכית ליצור בכל תחום אפשרי זכית לחדר לבד שיהיה מתאים בדיוק לדברים החשובים לך זכית לקרוא המון,המון ספרים זכית לראות המון , המון קולנוע זכית לשמוע המון, המון מוזיקה זכית לדעת שהתקבלת למקום מיוחד בצבא והם לא זכו בך וזכית שכל מה שנאמר ועוד יאמר כאן היום, נאמר באזנייך.
בקשות. כל אחד מכם,ילך עוד מעט לדרכו, וכך וודאי גם היה רוצה שקדי. ודאי נפגש שוב בימי זיכרון. ואתם אנשים צעירים
תמשיכו לרוץ בדרככם. אנא מכם, ניצרו כל אחד בליבו את הזיכרון האישי שיש לו משקד, וספרו עליו כי הוא כל-כך ראוי לכך. וכך מצאתי כתוב באחד הספרים שקראתי : "אנחנו קיימים כל עוד מישהו זוכר אותנו".
קובי: שקדי, אהובי, מחמל נפשי, ילדי לתמיד. כשנולדת בישרנו לעולם על בואך, כה גאים ומאושרים , במילות השיר " צאו נא לכרם כל עץ שקד שם רן, ראו נא בן לילה כולו הפך לבן...".
"שקדי שקדי שקדי שקוד
פדי פדי פדי פוד
אתה כלכך כלכך חמוד"
 |
| צילום: נרדי גרין |
שרתי לך לאורך "שביל החלב" ( המדרכה הארוכה מביתנו לקצה הקבוץ), בעגלה, לקראת שינה, כשהיית קטן. לימים הקדשתי לך את ספרי "מדבר" במילים הבאות: "איך אתאר יופיו של שקדי? הרוצה לראות את יופיו של שקד, יביא כוס של כסף צרוף, וימלאנו שקדים מצופים בשוקולד, ויעטרהו כליל של פרחי שקדיה, ויניחנו על אדן החלון ביום חורף שמשי – ואותו מתק, מעין חיוכו של שקד הוא..."
קול ביזרעאל נשמע
נהי, בכי תמרורים,
אורית מבכה את בנה
שקד, שאיננו
ממאנה להתנחם.
שמע תבור
שמעי גבעה
 |
| צילום: נרדי גרין |
שמע גלבוע
שמעו כרמלים
שמע מרג' רחב ונדיב
קול ביזרעאל נשמע
כי אורית מבכה את
בנה שקד מעמק השקדים נפקד
העמק הרחב והנדיב.
 |
| צילום: נרדי גרין |
נהי נוהה, בכי בוכה
תמרורים מרים ממררים
ואין מנחם.
הבן יקיר לי שקדי
מיידי דברי בך אזכרך עוד ועוד ועוד
ורחמי בוכה אל גרוני הנשנק
בצירי לידה הפוכה.
שקדי, שיווינו דמותך לנגדנו תמיד כשקדייה ליופי וטוהר כיהלום לנצח. היית לנו, הווה אתה לנו, ותהיה – לתפארה.
הו שקוד.... אנו קמים ומתגברים לעבודת החיים כארי ולביאה, כי בחרנו בחיים.
הנכם מוזמנים להיכנס לאתר לזכרו של שקד וינר:
השבמחקhttp://www.shaked-wiener.co.il