ההופעה של אוי ואבוי במוזיאון מגדל דוד, לרגל פסטיבל הג'אז של ירושלים הייתה מפוצצת. לא היה מקום אנשים עמדו על המרפסות ועל החומות. הקהל היה מורכב מתערובת מדהימה של תיירים, תושבי חוץ, ישראלים חילוניים והמון כיפות סרוגות. היו שם עיתונאים, עשרות מצלמות ומצלמפונים של הקהל הבהיקו לאורך כל ההופעה. רוב הזמן הקהל עמד על הרגליים, שר ורקד עם הלהקה. במשך שלוש השנים מאז יצא אלבומם השני (הרשמי הראשון), הצליחו חברי הלהקה ליצור לעצמם בסיס מעריצים רחב. ההופעה אתמול הייתה חלק מסיבוב הופעות אירופי ולישראל יש להם פינה חמה. הם מופיעים בה פעמיים. לאורך כל ההופעה למז לובש (כינוי במה של ג'ונתן) דיבר בעברית לא רעה בכלל והלהיב את הקהל: "ערב טוב ירושלים", "אנחנו גאים להופיע כאן", הסברים על השירים ותודות למוסיקאים הישראלים שהקליטו עימם חלק מהשירים, הכל בעברית. ג'ונתן חי חלק מהזמן בישראל עם זוגתו ולכן הוא למד קצת עברית. לאורך כל הערב הם הדגישו עד כמה הם גאים ומאושרים להופיע בירושלים.
מבחינה מוסיקלית הלהקה עובדת כאנסמבל ללא מוביל אחד, הסולנים מתחלפים בין השירים השונים, ולכל אחד ניתן הזמן שלו בקדמת הבמה. הסגנון המוסיקאלי הוא תערובת מדהימה שנעה בין מוסיקת כלייזמרים ותפילות ופיוטים מסורתיים, מוסיקה בלקנית בסגנון גוראן בראגוביץ', צ'ילאאוט, סקא, וטיפה רוק ורוק מתקדם. לרגע אחד אתה רואה את מדנס, לאחר מכן להקת צוענים, וקלרינט חסידי. כל התערובת הזו אינה בלתי הגיונית. אוי ואבוי יוצרים תערובת מקורית וייחודית משלהם שעיקרה הוא יהודי. בחתונה, לפני חצי שנה, אמרתי לסטיב נגן הקלרינט ואחד הסולנים, שהלהקה עושה משהו חשוב לתרבות היהודית. הוא חייך במבוכה והודה לי בנימוס כי סטיב הוא ביישן וילד טוב צפון לונדון, בעל קול זהב, ומחולל פלאים על הקלרינט. התכוונתי לכל מילה. הם מכניסים רוח חדשה במוסיקה היהודית ומביאים אותה לקהלים חדשים.
השיר המרגש ביותר מבחינתי הוא הביצוע שלהם ל"עוד ישמע", חלק מהברכה השביעית בשבע ברכות החתונה, סטיב הוא הסולן בשיר ובסופו כאשר הקהל כולו על הרגליים ושר יחד איתו הוא אמר שזו זכות מיוחדת לשיר את השיר הזה בירושלים.
ההופעה הסתיימה בהדרן עם "פליט" מאלבומם הראשון והקהל עדיין רצה עוד. באחת לפנות בקר חזרתי הבייתה מרוצה ומסופק עם חיוך על הפנים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה