תקדים - גם ידועים בציבור עלולים להיזקק לגט.

בפעם הראשונה ששמעתי על מקרה של ידועים בציבור המגיע לגירושין ברבנות היה בעקבות מאמרה של עורכת הדין רעות אוחנה שקד, מה 30.5.2013 ב nrg, שם היא מדווחת על פסיקה של בית הדין הרבני האזורי בחיפה, מה 24.12.2009 שפסק כי זוג הידועים בציבור המדובר צריכים גט לחומרא.

המקרה כפי שדווח מספר על בני הזוג שחיו יחדיו משך 10 שנים, בבית משותף, הביאו שני ילדים לעולם וניהלו חיי משפחה תקינים, כל זאת עד לאותו היום בו הודיעה האישה לאיש כי הפכה להיות לסבית ועברה לגור עם בת זוגתה. האיש, שחש מושפל ופגוע, החליט לנקום באמצעות עתירה לבית הדין הרבני בתביעת גירושין, אליה כרך את ענייני הרכוש. האיש סבר, כי התדיינות בבית הדין הרבני, תקנה לו יתרון כלכלי שיאפשר לו להשיב ,לפחות חלק, מכבודו האבוד. בפסיקה נקבע כי לא ניתן לכרוך את ענייני הרכוש לתביעת הגירושין וכן, כי הצדדים נדרשים לגט מצד עיקר הדין ולחומרא בלבד ועל האיש ליתן גט פיטורין לאשה. האיש ערער על פס"ד לבית הדין הרבני הגדול, אולם ערעורו נדחה, וביום 24.2.2010 קבע בית הדין הגדול, כי לא היו נישואין וקידושין וכי נדרש הבעל ליתן גט לחומרא בלבד. מכאן שגם בני זוג שנישאו בנישואין אזרחיים, או חיו כידועים בציבור, ללא נישואין, עשויים למצוא עצמם באים בין כתלי בית הדין הרבני, לצורך סיום מערכת היחסים.

עד כאן עובדות המקרה. חשוב גם לתת פרשנות כדי שמקרה הזה לא יטיל מורא על זוגות הדועים בציבור, כמוני ואחרים.

צריך לזכור עובדה נוספת, זוגות יהודים הרשומים כנשואים, לאחר שנישאו בנישואין אזרחיים בחו"ל חייבים באופן אוטומאטי לעבור את הליך הגירושין ברבנות. לרשומים כנשואים אין שיקול דעת, בניגוד לידועים בציבור, להם מוקנה שיקול הדעת האם לפנות לערכאות כלל על מנת לסיים את מערכת היחסים. במקרה שלנו, אילמליא פנה האיש כדי לנקום בבת זוגתו כי הושפל לא היה צורך כלל להגיע למעמד של גט.

הסיבה ההלכתית לצורך בגט במקרה של נישואין אזרחיים היא שיש כאן "ספק קידושין" או "קידושי ספק". הגט נדרש משום חשש שהיא תיחשב כאשת איש, ואם תרצה ללדת ילדים עם בן זוג אחר, הם ייחשבו כממזרים. אם כך, ניתן לומר שגם במקרה של ידועים בציבור יש קידושי ספק, משום שכמו בנישואין אזרחיים, שגם הם לא נישואין כדת משה וישראל, אפשר להוכיח את הכוונה של בני זוג לחיות חיי אישות על מנת להיות נשואים. הדבר מוסק מהכלל של הרמב"ם הלכות אישות פרק ז : "חזקה היא שאין אדם מישראל הכשרים עושה בעילתו בעילת זנות והרי בידו עתה לעשותה בעילת מצוה". זו גם ההלכה למעשה במדינת ישראל.

במקרה להלן, ההלכה מפגינה את גמישותה וגם את רצונה להתרחב אל מקרים שלכאורה היה ברור שאין מתפקידה להתערב. עצם החיים יחד מספיקים לבית הדין הרבני על מנת לחייב מתן גט פיטורין. אין צורך אפילו בטקס נישואין חילוני, או דתי אחר שלא ברבנות כדי להוכיח שהיה חשש לקידושין.

אני ורבנים חילוניים/חילוניות אחרים/ות, מצביעים על האפשרות לחיות כידועים בציבור כאשר אחד היתרונות הנובעים ממעמד זה הוא שאין צורך, במקרה של פירוד לעבור ברבנות. ואכן, אין צורך ממשי לעבור ברבנות, אלא אם כן אחד הצדדים מתעקש לגרור את הפרידה אל הרבנות.

התקדים שנוצר כאן, גם אם אינו מחייב, הוא מצוין. הוא מציב תמרור אזהרה לכל מי שחושב על השגת יתרון כלכלי בפרידה של ידועים בציבור על ידי פניה לבית הדין הרבני. צריך לזכור כי רצון האיש היה לסחוט רכוש מזוגתו, בגלל עלבונו, כנראה חשב שהיא מוציאה את דיבתו ברבים שאינו מאהב מספיק טוב, ואולי את דיבת המין הגברי כולו. אבל בית הדין פסק שאין לגרור את נושאי הרכוש לפירוד, ולכן, דעו לכם הידועים בציבור המנסים לסחוט ממון באמצעות פנייה לרבנות, יהיה התקדים הזה מול עינכם - הרבנות לא תסייע לכם!

מדאיגה עצם העובדה שהמקרה הזה הגיע לפסיקה בבית דין רבני ושבית הדין הרבני החליט להתערב. זה מצביע על כך כי נדרש בהקדם במדינת ישראל חוק נישואין וגירושין אזרחיים, והפרדה בין דת ומדינה.