 |
| צילום: נרדי גרין |
לא הכל רע
תחילה
יש לומר את הדברים הטובים בחוק המוצע: החוק מיישם את עקרון השוויון בצורה מוחלטת
ויש בו הכרה בזכויות ללא התנייה של דת, או מגדר, כלומר, גם בני זוג מאותו המין
יוכלו להירשם כבני זוג. יש בהצעת החוק השוואה של זכויות הרשומים כבני זוג לאלו של
זוגות נשואים. אין בחוק דריסת רגל למוסד הרבני, שלא כמו ב"ברית הזוגיות
לחסרי דת", שבה בני הזוג היו צריכים להצהיר על עצמם כי הם לא יהודים, כאן
אין דרישה כזו. זו הפעם הראשונה שנשבר המונופול של הרבנות לקביעת המעמד האישי של
בני זוג שלפחות אחד מהם יהודי. הבקשה היא פשוטה ויעילה וההליך יחסית קצר, אם לא
מוגשות התנגדויות מדובר על חודש, או חודשיים וחצי לכל היותר. לאחר הרישום אין צורך
לחכות שנה וחצי למימוש מלא הזכויות, כפי שמצוי היום ב"ברית הזוגיות לחסרי
דת". מרשם הזוגיות כבר קיים במשרד המשפטים והחוק מאחד את המרשמים.
הזכויות יחולו על כל הזוגות רטרואקטיבית. גם הנישאים אזרחית במדינות חוץ יירשמו
כבני זוג, אולם לא ברור מה קורה עם נישאים אזרחית בחו"ל, הרוצים להירשם דווקא
כנשואים. גירושין בין בני זוג יעשו על ידי התרת ההתקשרות באמצעות בית משפט, ולא על
ידי בית דין רבני, גם אם בני הזוג יהודים. ולכן לאלו הנישאים בחו"ל כדאי
להירשם כבני זוג ולא כנשואים כדי שלא יהיו תחת מרותה של הרבנות. ובמקרה של גירושין
חלים חוק יחסי ממון וחובת מזונות.
מהם החסרונות בחוק?
כתוב
בחוק כי רשם הזוגיות יפרסם ברבים הודעה על בקשת הזוג באתר האינטרנט של משרד
המשפטים. ויאפשר להגיש התנגדויות לרישום. הדבר פותח פתח להתנגדויות שאינן אמיתיות.
למשל, בגלל שלא ברור כיצד נפתרת הסתירה שקיימת בחוק בנוגע לדין האישי. יכולה
הרבנות יכולה להגיש התנגדות לכל זוג, שאחד מהם, או שניהם רשומים אצלה כיהודים. לא
רק הרבנות, כל מוסד דתי בין אם הנוצרי, הדרוזי או המוסלמי. סביר שההתנגדויות
יידחו, אבל יכולה להיווצר סחבת רצינית ברישום. יתירה מכך, מה יקרה אם יוגש
בג"ץ בטענה לסתירה בין הדין האישי לבין ברית הזוגיות?
החוק
אינו מפרט מה יעלה בגורל אלו שירצו לחיות כידועים בציבור בעתיד. יש שמירה על
זכויות בעבר, אך האם יבוטל המושג של ידועים בציבור? האם אפשר יהיה לקבל זכויות רק
על ידי רישום כבני זוג בברית הזוגיות, או כנשואים?
בדברי
ההסבר לחוק ישנה האמירה ש"מוסד ברית הזוגיות אינו מבקש לקרוא תיגר על
הממסד הדתי", וגם שבני הזוג לא ייחשבו כ"נשואים על פי הדין הדתי".
האמירה הזו מהווה כניעה לדתיים, וויתור של החילוניים על מוסד הנישואין. לא נישאים,
אלא הופכים לבני זוג על פי החוק. כמובן שמבחינה הלכתית דתית זה חסר שחר, נישואים
אזרחיים בחו"ל נחשבים הלכתית לספק נישואין ומחייבים על פי חוק גירושין
ברבנות, קל וחומר בני זוג יהודים שנרשמו כבני זוג בארץ. יתירה מכך, יש כבר תקדימים
לכך שהרבנות התערבה בפרידה בין בני זוג יהודים שחיו כידועים בציבור, ואפילו לא
ערכו טקס. המבחן ההלכתי אינו ברישום הזוגיות על ידי המדינה אלא בהוכחה הלכתית, ומספיק
ספק ספיקא לקידושין. הניסיון להציג כאילו המרשם הוא פתרון הלכתי היא זריית חול
בעיניים. האמירה ש"לא קוראים תיגר" היא מגוחכת. ההוכחה הטובה
ביותר היא ההתנגדות החריפה לחוק במפלגות הדתיות והחרדיות. ואם כבר קוראים תיגר,
למה להסוות את זה בחוק עקום עם מילים מכובסות?
עבור
החילוניים זו לכאורה בעיה סמלית. ויתור על סמל, על מושג ה"נישואין",
שאין לו משמעות "בחיים האמיתיים". ניתן לומר שממילא מקבלים את אותן
הזכויות כמו הרשומים כנשואים. אז למה זה כל כך חשוב? בעיני זהו לא רק סמל אלא
אמירה מהותית שמשמעותה שהתרבות היהודית, כולל מוסד הנישואין שבתוכה, אינם שייכים
לחילוניים, אלא נחלתה הבלעדית של הרבנות ושל הדתיים. אם אתם חילוניים – לא תהיו
נשואים, תהיו: "בן/ת זוג על פי חוק ברית הזוגיות האזרחית". כי חילוניות
ממילא היא דבר שעין לו ערך סגולי משל עצמו, אז מה זה משנה...
למרות
שקיימים בעולם מרשמים נפרדים לרישום זוגיות "אחרת", המכונים "איחוד
אזרחי" או "שותפות רשומה" הרי שהם מיועדים בעיקר לבני זוג מאותו
המין. וכבר יש אצלנו סוג של הכרה כזו והוא מושג ה"ידועים בציבור". למה
צריך שני מרשמים שונים לרישום של אותו הדבר? הרי ממילא הצעת החוק אינה מרצה את האח
ואת חה"כ אורית סטרוק ולא את יותר מחצי מסיעות הכנסת.
מציגים
את ריבוי המרשמים כאילו שזה פתרון אזרחי או חילוני, אבל, כבר הציעו פרופסור פנחס
שיפמן וד"ר אבישלום וסטרייך, דתיים אורתודוכסיים, מומחים לדיני משפחה - מסגרת
אזרחית אחידה לרישום נישואין וגירושין - הם כתבו נייר עמדה מפורט, במסגרת
מציל"ה,
שנשען על הנחת יסוד דמוקרטית פשוטה: "הפרדת דת ממדינה". כולם ירשמו
לנישואין במקום אחד, אבל יבחרו את הטקס אותו הם רוצים לערוך, מחרדי ועד חילוני.
יצירת שני מרשמים אינה עומדת בקנה אחד עם עקרון ההפרדה, ולכן, טוענים שיפמן
ווסטרייך, יש להעדיף את ההצעה למסגרת אזרחית אחידה לרישום נישואין ולגירושין. אבל
שר האוצר כבר הצהיר בוועידת ראש הממשלה, ב -29.10.2013, שלא תהיה הפרדה בין
דת ממדינה בישראל. החזון של "יש עתיד" הוא אם כן, המשך אחיזתה של הרבנות
בחיי האזרחים, ובגרונה של מדינת ישראל, לנצח נצחים.
הדבר
הבעייתי ביותר שעלול לקרות הוא מתוך מה שקרוי בז'רגון הפוליטי "פשרה". שהרי
ברור כבר כעת שהחוק בניסוחו הנוכחי לא יעבור. אבל, החוק הוא כבר התפשרות על
עקרונות דמוקרטיים, וכבר כתוב בחוק עצמו שהוא מחוקק כך כדי לא לדרוך על יבלותיו של
מישהו. ראינו כבר ב-2010 לאן הפשרה הזו מובילה - לחקיקת "ברית הזוגיות
לחסרי דת". הפשרה הפעם תבוא כנראה מבית מדרשו של מאיר שטרית שכבר הגיש
בזמנו, כשר משפטים, וגם עכשיו הגיש כחבר כנסת וכחבר הקואליציה, את הצעתו לברית
זוגיות, אבל הפעם מי שישלם את המחיר זו הקהילה הגאה, משום שבהצעה של שטרית מדובר בבני
זוג שהם "גבר ואישה". אולי חלק מחברי הקואליציה והאופוזיציה יוכלו לחיות
עם הצעה כזו טוב יותר ואז ניתן יהיה לומר שהושגה "פשרה" ויש
"נישואין אזרחיים"...
הצעת "חוק
ברית הזוגיות האזרחית, התשע"ד 2013" היא עוד אחת מעשרות הצעות חוק גרועות,
וחוקים קיימים בלתי נסבלים, הנוגעים לנישואין והקמת משפחה. הגיע העת לבטל את כל
החוקים הרעים הקיימים. בראש ובראשונה יש לבטל את חוק "דבר המלך במועצה על ארץ ישראל,
1922", חוק מנדטורי עם שורשים עותומאניים, הקובע בין היתר את המונופול שיש
לבתי דין דתיים לדון בענייני מעמד אישי. כמו כן, יש לעקור משורש את חוק "נישואין וגירושין" הקובע בין השאר שנישואין של יהודים
ייעשו רק על ידי הרבנות, ולמחוק את "פקודת
הנישואין והגירושין (רישום)" שבין
השאר מטילה מאסר של שנתיים על מי שאינו רושם את נישואיו.
דרושה כנסת עם מחויבות לערכים דמוקרטיים ויהודיים שתביא חוק נישואין אזרחיים ראוי.
חוק שיאפשר חופש דת וחופש מדת על ידי מסלול נישואין אחיד, ואוניברסאלי לכולם,
שמשמעותו רישום נישואין וגירושין בצורה אזרחית. הטקס יכול להיות דתי, תרבותי,
אזרחי, חילוני או אחר, לפי בחירת הזוג. משרד המשפטים ימנה רשמי נישואין מכל
הזרמים, העדות והקבוצות שיעמדו בקריטריונים שיקבעו מראש. זה החוק היחיד שיכול לבטא
חופש בחירה אמיתי בנישואין.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה