טעות במאבק של נשות הכותל

פרופסור שולמית מגנוס ממקימות נשות הכותל, פרופסור לתולדות עם ישראל ב"אוברלין קולג'" באוהיו בארה"ב, פרסמה מאמר בYnet יהדות שכותרתו: ""נשות הכותל"? אאוט: לא מוותרות על הכותל המערבי". עיקרו של מאמר הוא בעצם ביקורת על הסדר הפשרה ההיסטורי שמשמעותו היא בניית רחבת תפילה נוספת בחלק מהכותל המערבי שיהיה פתוח לתפילה לכל ללא אפלייה מגדרית או אחרת. (על כך כבר כתבתי כאן).

 המאמר בעייתי ביותר משום שיש בו עובדות שאינן נכונות, ומעמיד את נשות הכותל באור מגוחך.

כותבת שולמית מגנוס: על "קשת רובינסון": "מתחם צדדי שאינו נמצא מול הכותל עצמו". העובדות אומרות אחרת: הכותל המערבי אורכו 488 מטר. מתוכם גלויים רק כ-66 מטרים לרחבת התפילה המרכזית, ועוד כ-80 מטרים בגן הארכאולוגי, מה שמגנוס מכנה בטעות "קשת רובינסון" הוא בעצם כרכוב קטן בכותל המערבי, שריד למעבר כניסה להר הבית.
בתכנית הפשרה שהתקבלה, אם וכאשר תיושם, תבנה מרפסת גישה לכותל המערבי בחלק של הגן הארכאולוגי שתהיה פתוחה לכולם, וכנראה תהיה אפילו יותר גדולה מרחבת התפילה המרכזית. האם מגנוס לא מכירה את זה? אם היא לא מכירה זו בורות. אני לא מאמין שהיא לא מכירה את העובדות. זו בעצם ביקורת חריפה על לטעמי ההסדר שהושג, תוך מחאות של החרדים, מהווה הישג במלחמה על שינוי הסטטוס קוו ופתיחת שוק הדת לתחרות חופשית. כתיבת המאמר היא מעשה של לשפוך שמן על מדורת ההבלים הזו שנקראת הכותל המערבי. את תחושתי לגבי מדורת ההבלים הזו ביטא יפה ליאור שליין בתכנית "גב האומה": 

"תודה רבה לכן נשות הכותל על המאבק שלכן להתפלל עם טלית ותפילין בכותל המערבי. נשים פמיניסטיות, מודרניות ואינטלגטיות שנלחמות על זכותן להתעטף בחתיכת בד ורצועות עור, להתפלל לאל יודע כל ולדחוף פתק מנייר לחור בקיר... סליחה, סליחה, זה 2016, גברים לא יכולים למנוע מנשים להיות פרימיטיביות..."

או כפי שכתב מאיר שלו בידיעות אחרונות:

"...כל אחד רוצה נתח מהכותל, וכיוון שגם אני יהודי, אצטרף גם אני למהומה, כי מדוע יקופחו יהודים כמוני? גם אני רוצה מקום משלי, שיוגדר כרחבת התפילה של אנשים שלא הולכים אל הכותל ולא מתפללים בו, ובאופן כללי לא משתטחים, לא מנשקים ולא פוקדים מקומות שיהודים אחרים נתנו להם מעמד של קדושה. היהדות שלי אינה פולחנית, והכותל, מבחינתי, הוא מקום היסטורי חשוב מאד. על כן אני דורש שגם לי תהיה שם רחבה קטנה, שאליה לא אגיע ובה לא אתפלל, לא אתחב פתקאות, לא אחבוש כיפה מנייר שאיזה נודניק יגיש לי, לא אריב עם אף אחד ולא אשבע אמונים לצה"ל. גם לי ולדומים לי מגיע מקום בכותל."

כנראה שזו טכניקה של נשות הכותל - הן עושות פרובוקציה ומפגינות ואז הן מגיעות להסכם פשרה ולאחר מכן מערערות עליו באמצעות פרובוקציות, הפגנות ופנייה לבית המשפט עד שהן מצליחות להגיע לפשרה נוספת. שלא תבינו לא נכון, אני בעדן והלוואי שתצלחנה. אבל אמירה של עובדות לא נכונות וביקורת כזו, סמוך כל כך למה שהן הגדירו בעצמן כהישג מזהיר והיסטורי, מעמידה אותן באור מגוחך ופוגעת במאבקן שלהן. אני יכול לנחש שפרופסור שולמית מגנוס, כוונתה טובה, היא רוצה לפתוח את רחבת התפילה המרכזית לתפילה שוויונית. הבעיה עם הדבר הזה היא שמעמד רחבת התפילה המרכזית הוא כשל בית כנסת אורתודוכסי, אפשר לומר אפילו מתחרד. מעמד שמוקנה בצורה חוקית, אין סיכוי להפוך אותו לבית כנסת רפורמי, וגם לא צריך, משום הפשרה מאפשרת רחבת תפילה שוויונית בחלק מהכותל המערבי. לכן לא מובן, לא פרגמטית ולא אידיאולוגית, לאן חותרות נשות הכותל. ראוי היה שהמאמר לא היה נכתב, או לפחות היה מביא את הביקורת בצורה קצת יותר הוגנת.