בשם השם נעשה ונצליח, מה זה?

בריאת האדם, מיכלאנג'לו, תחילת המאה ה-16
פרסקו בקאפלה הסיסטינית בותיקן ברומא

בעל מקצוע חובש כיפה שאליו הלכתי לאחרונה, שאל אותי למשלח ידי. אמרתי לו שאני רב חילוני וגם הפניתי אותו למרשתת על מנת להתרשם. והוא החל לדבר אתי דברי תורה ובין השאר הוא פלט את הביטוי שמתמיה אותי תמיד: "בְּשֵׁם הַשֵּׁם נַעֲשֶׂה וְנַצְלִיחַ". שאלתי אותו מהיכן הציטוט? הוא לא ענה כי ברור שאין שום מקור לביטוי הזה. 

הביטוי אינו נזכר במקורות ואם יש התייחסויות לביטוי הרי שמסתכלים עליו כאל פתגם, או אמרת כנף, ללא חשיבות. עד כדי כך שדף שנכתב עליו המשפט אינו טעון גניזה.

למה הכוונה במשפט הזה? שהרי אין אפשרות בהלכה הדתית לדבר בשם האל. אני מניח שבתרבות העממית זו אמירה בסגנון של "בעזרת השם". אבל יש הבדל סמנטי קטן בין בשם השם, לבין בעזרת השם. כאשר אומרים בעזרת השם אולי מייחלים לסיוע עליון למעשי אדם באופן כללי, כאשר אומרים "בשם השם", המשמעות היא שהאדם הדובר הוסמך על ידי רשויות עליונות להעביר מסר. אם היינו שואלים לדעתו של ישעיהו לייבוביץ' על שתי האמירות הרי ששתיהן הן חילול השם משום שזו חוצפה לזמן רשויות עליונות לסייע בפעולות האדם, קל וחומר לדבר בשמו. זו עבירה ברורה על הדיבר השלישי מעשרת הדיברות: "לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא".

יחד עם זאת יש מקורות במקרא שמזכירים דיבור בשם יְהוָה. למשל בתקופה שבה הייתה נבואה, אלוהים הסמיך אנשים ספציפיים לדבר בשמו, גם אם לא נראה שמעשיהם היו מוסריים במיוחד. כך למשל נאמר על אלישע, שיורש את אליהו בתפקיד הנביא, במלכים ב'  כ"ד: "וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵם וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם יְהוָה", הוא מקלל נערים שצחקו על הקרחת שלו וסופם שהם נטרפים על ידי דובים.

גם בני המעמדות הנבחרים, הלוויים והכהנים יכולים לדבר "בשם" כך למשל כתוב בדברים כ"א ה': "וְנִגְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי כִּי בָם בָּחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בְּשֵׁם יְהוָה וְעַל פִּיהֶם יִהְיֶה כָּל רִיב וְכָל נָגַע". מדובר במתן תוקף אלוהי לעריפת ראש של עגלה ככפרה על רצח, במקרה שלא נמצא הרוצח. 

בתהלים מוזכר הביטוי הכי הרבה פעמים למשל בתהלים קי"ח כ"ו: "בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יְהוָה בֵּרַכְנוּכֶם מִבֵּית יְהוָה'". הכהנים מקבילים את פניהם של עולי הרגל המביאים את הביכורים לבית המקדש וכשותפים לדירה יכולים לדבר בשמו של השותף הנוכח נעדר.

אבל הגם שנבואה פסה מישראל ואין יותר בית מקדש השימוש בביטוי: "בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יְהוָה" הוא ביטוי בו משתמשים רבות למשל בפשקווילים ובכרזות שבהם יש כינוס עם רבנים חשובים בחברה החרדית, ולעתים מעל שער  הכניסה לבית כנסת וכדומה.

השימוש ב"בַּשֵּׁם הַשֵּׁם נַעֲשֶׂה וְנַצְלִיחַ" הוא כנראה שדרוג של התקופה המודרנית ולטעמי מבטא השפעה נוצרית על היהדות. בנצרות הקתולית יש דיבור בשם האל, כהני הדת (הכמרים) מוסמכים לדבר בשמו ואף לבצע מה שמכונה "סקרמנט" - העברה של החסד האלוהי מהשילוש הקדוש אל האדם. בטקסים שונים אומרים כהני הדת הקתוליים מפורשות את הביטוי: "בשם האב, הבן ורוח הקודש", המבוסס על הברית החדשה בהַבְּשׂוֹרָה עַל פִּי מַתּי, כ"ח 9: "עַל כֵּן לְכוּ וַעֲשׂוּ אֶת כָּל הַגּוֹיִים לְתַלְמִידִים, הַטְבִּילוּ אוֹתָם לְשֵׁם הָאָב וְהַבֵּן וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ" ובלטינית: "In nomine Patris, et Filii, et Spiritus Sancti" ולאחר מכן תורגם לאנגלית "In the name of", ובעברית "בְּשֵׁם" (ולא "לְשֵׁם"). 

ההשפעה הנוצרית הזו של דיבור בשם ישויות עליונות היא רק קצה הקרחון של ה"קתוליזציה של היהדות" בעת המודרנית, יחד עם הפיכתם של רבנים לקדושים בעלי תכונות של יכולת העברת קדושה (חסד) אל האדם. דוגמאות לכך ניתן למצוא בפולחן הקדושים, הסגידה לרבנים המכונים "באבא" או כאלה שיש להם כוחות אבחון, ייעוץ וריפוי מיוחדים וזוכים לכינויים כמו: "הרנטגן", "ה-MRI", וכדומה. ויש ביכולתם להעביר קדושה אל חומרים דוממים כמו קמעות, מים או שמן שניתן לבקבק ולמכור לכל המרבה במחיר.
את עקבות היהדות הקתולית הזו ניתן למצוא גם בטקסים שונים ובביטויים  הרווחים בלשון יומיום, גם אצל שחקני כדורגל, כדוגמת "בַּשֵּׁם הַשֵּׁם נַעֲשֶׂה וְנַצְלִיחַ".