בבחירות לכנסת ה-23, במועד פברואר 2020 לא נכנס אילן גילאון לכנסת בגלל היותו מקום שמיני ברשימת העבודה גשר מרצ. זו לא הפעם הראשונה שזה קורה לו, אבל אולי זו הפעם האחרונה.
בגלל שאני מכיר את אילן מאז סוף שנות השמונים של המאה ה-20, ימי מפ"ם העליזים, ובעקבות פרסום ראיון הפרישה איתו ב"הארץ" בסוף השבוע האחרון -"השומר האחרון: אילן גילאון נפרד מהכנסת, ולא מצטער על הברית עם העבודה", אני דווק רוצה להקדיש לו פסקה קצרה דווקא ממאמר אחר שפורסם באותו גיליון: "הקרב על תל חי לפני מאה שנה הצית גם קרב פוליטי על דמותו של טרומפלדור" ושם הובא ציטוט מפיו של אב"א אחימאיר על הקרב על מורשתו של טרומפלדור שהיה סוציאליסט ונוכס על ידי הימין:"אולי שייך חלק מחייו של טרומפלדור להם, למרקסיסטיים. אבל המוות כולו שלנו".
הציטוט הזה מאיר בתמצית את החלוקה בין השמאל לימין בהיסטוריה הישראלית. השמאל שבנה תשתית לחיים ולרווחה מול החמאס היהודי שקידש את המוות. פועלו של אילן הביא את השמאל האמיתי, החברתי לידי ביטוי. הדאגה ההומניסטית לחלשים ולמוחלשים, לאדם באשר הוא אדם. וכל זה מתוך צניעות ומסירות אינסופית.
בכל פעם שנפגשתי איתו טרחתי לצלם סלפי. אם זה במשחק של הפועל קטמון בטדי שהלוגו שלה מתנוסס בגאון על הקלנועית שלו, אם במצעד הגאווה בירושלים, אם בביקור אצלו בבית באשדוד.
אני יכול רק לאחל לו שימשיך בדרכו ושיתגשמו חלומותיו להקמת מפלגה סוציאל-דמוקרטית אמיתית שתסיר את חרפת הגנאי למלה "שמאל" שדבק בו בגלל יורשיו של אב"א אחימאיר.